יש תקופות בחיים בהן מתוך הכלום עשוי לצמוח משהו טוב. תקופות של חוסר-מעש, תקופות של חורף או תקופות של עצלנות. אולי זה הזמן הפנוי שמאפשר לך לחשוב או לפעול או לרצות. כך או כך, ישנן תקופות שכאלה ואני נמצא באחת שכזו. ישנם הרבה דברים שעומדים על הפרק ואף-אחד מהם לא אקוטי לגמרי אבל כולם חשובים מאוד. בין אם זאת המשפחה, המוזיקה, העבודה, החברים, החברה (שכרגע אין), הלימודים או הפועל ת"א. מה שלא יהיה, יש עניינים.
יש אנשים שחיים. במרץ, בלי לחשוב יותר מדי או בלי לתת למחשבות לעכב אותם. הם פועלים, למען עצמם או העולם, אבל פועלים. אני יותר נינוח. זה עניין של אופי. ובכל-זאת דברים קורים. אני מקווה שבעוד כמה חודשים אני אוכל להסתכל על הפוסט הזה ולמנות בלב את השינויים שחלו מאז ועד היום. בינתיים אני מקשיב לחמי ששר על "לילה בלי טיפה של דלק" ומחכה לליעד שיבוא לראות סרט. יש גם ערבים כאלה.