הבלוג של אילון

השוֹס הגדול של הסרט אמור היה להיות ההופעה הראשונה של טום קרוז בתפקיד "הרע". לשחקן במעמדו של טום קרוז, החלטה מהסוג הזה היא הרת גורל לקריירה. זו לא החלטה שיכולה ליפול כך סתם. זה בעצם השוֹס העיקרי, ובמובן הזה, הסרט פיספס קצת לטעמי. אולי זה אני (מ'זתומרת אולי, בטוח שZה אני) אבל קשה לי לקבל את טום קרוז בתור הדמות הרעה. התרגלתי יותר מיד לסדר הישן. וזה לא שקרוז לא השקיע מאמצים, כי הוא השקיע, אבל כנראה שהפרצוף שלו סימפטי מדי. אם נוסיף למשוואה הזו את הנימה הפילוסופית שמרחפת מעל לסרט (כי בכל-זאת, קרוז הוא לא סתם נבל מרושע אלא רוצח שכיר עם אג'נדה ורמת שיחה של סטודנט לתואר שני בגילמן) נקבל את המכשול העיקרי בדרך לאמונה שטום קרוז הוא באמת הוינסנט המרושע שאנחנו אמורים להאמין שהוא. זה די אופייני למייקל מאן (במאי הסרט) שביים בעבר את "היט". ההתייחסות שלו למושגי הרע והטוב היא פחות פשטנית מהמקובל בסרטי מתח. "הרע" הוא לא "רע" לגמרי או לפחות הוא "רע" עם טיעונים או נסיבות מקלות. אני רוצה לצטט את הסייקו שהתייחס לסרט כאל "מותחן אינטימי" ולא סרט-פעולה במובן המקובל. ההבדלה הזו קריטית. זה לא "מת לחיות" ואפילו לא דומה. הסרט הוא דיון קולנועי פילוסופי שבמקרה נקלע מדי פעם לקטעי פעולה/מרדף/מתח. התוצאה הסופית לא רעה בכלל אבל מעט מאכזבת. קשה לי להתרגל לקרוז בתור הרע וקשה לי להתייחס לג'יימי פוקס ברצינות (למרות שהוא בהחלט נותן הופעה ראוייה לחלוטין) ובכל-זאת, אפשר לצפות וזה טום קרוז וכו'.

פוקס מגלם (בהצלחה רבה כפי שאמרתי) את מקס, נהג המונית הכי משקיען בל.א. המונית שלו הכי נקייה, הוא הכי הגון, הכי נחמד, הכי מתחשב והכי לא רוצה להיות נהג-מונית אלא רוצה להקים חברת הסעות פרטית שתהיה הכי טובה בעולם. לילה אחד עולה למונית וינסנט (קרוז, בשיער מאפיר, בגישה כל-כך שונה ועדיין קרוז) ומציע למקס להתלוות אליו לאורך הלילה. מקס מסכים, לאחר סירוב, ומתחיל את הנסיעה המוזרה בחייו. זה בערך העניין. אל תיתנו לאלימות שבדרך להטעות אתכם, זה עדיין סרט שמתרכז בדיון על הטוב והרע והנכון והשגוי וכו' וכו' וכו'. לא רע, לא רע, שום דבר לכתוב עליו הבייתה.