הבלוג של אילון

לפני כמה ימים יצא לי לראות תמונה של ברי סחרוף ובנו על ספסל בתל אביב. האמת, אפילו לא יצא לי לראות את התמונה ממש. אני מאוד מסמפט את ברי סחרוף, אבל חיי המשפחה שלו אף פעם לא הטרידו אותי יותר מדי. ממה שכן הספקתי לקלוט, לבן שלו קוראים אברהם. הילד בן שנה וחצי וכבר נושא שם של מסורב עלייה ותיק: אברהם סחרוף.
יש קטע כזה של לתת שמות עבריים ישנים לילדים. אני מניח שיש מלא דוגמאות אבל הראשונה שקופצת לראש היא אלישע בנאי. ליובל בנאי יש גם עמליה ולילד שנולד לו לפני שנה או קצת יותר הוא קרא אהרון. אין מה להגיד, האיש מתמיד. שלומי ברכה קרא לבת שלו רחל (נדמה לךי שעכשיו היא כבר חיילת) ויש כמה סלב שנתנו לילדים את השם דוד. יצא לי לבחור שני שמות במהלך חיי (וכשאני אומר "יצא לי לבחור" אני מתכוון לזה שאשתי עדכנה אותי מה השמות שניתן לבנות שלהן ציפינו...) ואני יודע שזה עסק לא פשוט בכלל. שם יכול לקבוע הרבה בחיים של הילד, אבל ככל שהשנים חולפות אני מקבל את התחושה שבמקרים מסוימים, יותר משהשם אמור לתת משמעות כלשהי לחייו של הילד, הוא מעניק משמעות לחייו של ההורה. איך שלא נסתכל על זה, הורה שבוחר שם מופלץ לילד שלו, מחפש בעיקר להגיד משהו על עצמו.

נדמה לי שבחו"ל, רוקרים ומפורסמים מצליחים למצוא שמות ממש מטורפים לילדים שלהם: אפל מרטין, שילו פיט-ג'ולי, פרנסס בין קוביין ויש גם את ג'ייסון לי שקרא לילד שלו פיילוט אינספקטור (יצחק קדמן עוד בודק האם ניתן לנקוט נגדו בצעדים משפטיים).

כשחושבים על זה, במדינה קטנה ומזיעה כמו שלנו, אין מה לצפות מרוקרים שיתפרעו בשמות, כשם שאמר אדוני מורי ורודנרי, "אין רוקנרול בעברית". שמות בעברית לעומת זאת יש גם יש, אברהם למשל.

התמונה של אברהם סחרוף שאותה לא ראיתי גרמה לי להיזכר בתחילת הקריירה של ג'וליאן לנון אי שם ב - 1984(סבלנות, יש קשר). כשג'וליאן לנון התחיל את הקריירה המוזיקלית שלו, כולם נפעמו מהדמיון המדהים לאביו המנוח: במוזיקה, בסגנון, במילים, בקול ומראה, ג'וליאן לנון דמה לג'ון לנון בצורה מדהימה. כנראה שלג'ון היו גנים כאלה חזקים שהוא הצליח לשבט את עצמו בבנו. באמת. ההבדל היחידי היה ההצלחה. ג'וליאן כידוע, הצליח קצת פחות. כשג'וליאן לנון רק התפרסם, מאיר עוזיאל (אחד הכותבים האמיצים והמושמצים בעיתונות הישראלית) כתב משהו מאוד יפה, הוא כתב שהדמיון של ג'וליאן לג'ון, משמח ככל שיהיה, הוא מעט מאכזב. מהבן של ג'ון לנון היה אפשר לצפות שייעשה ההיפך מאביו. שימשיך את המרד של הנערים בהוריהם. במקום להיות מוזיקאי שיילך ויהיה משהו אחר. כשם שהדור של ג'ון מרד כך ראוי הדור של ג'וליאן למרד משלו. זה לא קרה. ואולי בעצם המרד של ג'וליאן הוא לעשות בדיוק מה שאביו עשה. 

בצורה דומה, כנראה שאין לי שום סיבה לצפות מברי סחרוף או יובל בנאי שיהיו מקוריים מדי. אין רוקנרול בעברית ואין פיילוט אינספקטור בנאי או אפל סחרוף. כנראה שהמרד האמיתי, ההיפסטרי הוא האנטי-מרד. לקרוא לילד אברהם או אהרון. ואולי אולי, בדור הבא, אלישע בנאי כבר יקרא לילד שלו גיא או אלון או אורן. כך לאט לאט נתקדם על פני הדורות של השמות. מעניין אם אשתי תסכים להחליף את השם של הבנות שלנו, שמעתי שנחמה ושמחה הולכים ממש חזק בתל-אביב.