בשורה התחתונה והמצערת, מכבי תל אביב עומדת לזכות מחר בגביע אירופה
לאלופות. ואני לא אומר את זה למען המנחוס, ואני לא אומר את זה כדי להרגיע את כל
האוהדים (הטועים) שחפצים בהצלחת הקבוצה. אני אומר את זה כי אני יודע את זה. אני
יודע את זה כמו שכלב יודע שהוא עומד למות ובורח מהבית כמה ימים לפני. כמו שימאי
ותיק יודע שעוד כמה שעות יבוא הגשם. אני יודע וכואב את זה, אבל אין לי מה לעשות,
אני רחוק 2660 ק"מ ממילאנו וכנראה שהאירוע המצער הזה יתרחש בלעדי.
כשהייתי ילד, בימי שלישי לקראת ערב, אבא שלי היה מנסה לשלוח אותי
לבוטקה של הלוטו ברח' צאלים פינת אילת. אני אומר מנסה כי לא תמיד הסכמתי ולאבא שלי
היה כלל אחד "תלך רק אם אתה עושה את זה ברצון". ככל שחלפו השנים הלכתי
גם בלי רצון. לאבא שלי ז"ל היו עיניים טובות, כאלה שקשה לסרב להן. יום שלישי
אחד, אבא שלי בדק את הטופס וגילה שהוא לא קלע באף אחד מהמספרים. לא שלא הייתה
זכייה, אלא שאפילו לא היה מספר אחד נכון. אני זוכר אותו עוד ממלמל שעל
"הישג" שכזה גם צריך לתת פרס. ממרחק הזמן – הוא צדק.
השנה, הייתה לי אחת משנות הספורט הגרועות בחיי. אני עוקב ומתעניין כבר
33-34 שנים וזאת אחת מהגרועות שבהן. מכבי ת"א בכדורגל לקחה אליפות שנייה
ברציפות כשכל הליגה מתבטלת בפניה. מלך השערים של העונה, השחקן שהוביל את מכבי
ת"א לאליפות המיותרת הזו הוא בשר מבשרה של הפועל ת"א. ולא רק זה אלא
שהוא התברר כדרעק לא נורמלי. השמחה על ההדחה של מכבי ת"א מהגביע נמשכה יום
אחד ואז גם הפועל שלי הודחה.
באנגליה, ליברפול נתנה ריצה מדהימה, כולם דיברו על הרומנטיקה, על האימפריה, אני
זמזמתי את הביטלס ובסוף – החלקה של סטיבי ג'י, אולי הכי ליברפול ממה שליברפול
יכולה להיות, מנעה את האליפות. זה כל כך מבאס שאפילו הכשלון של מנצ'סטר יונייטד לא
הצליח לנחם אותי.
ב – NBA, אני אוהד את הלייקרס. היו לי שנים של הצלחות, אבל השנה הקבוצה
פשוט התרסקה. וגרוע מכך, העתיד נראה קודר עוד יותר. בעונה הקרובה נאש ימשיך להעמיד
פנים שהוא משחק גם בגיל 68 או כמה-שהוא-לא-יהיה,בראיינט ימשיך לנסות לרדוף אחרי
ג'ורדן (לא יעזור לך חבוב) ואני אסבול בשט כמו פולניה טובה.
ברצלונה הפסידה את האליפות בבית לאתלטיקו מדריד. מכבי פ"ת נשארה בליגה
ובקיצור רב – כל מה שיכול להשתבש השתבש. לפחות חוקי מרפי נשארו אמינים.
ואתם יודעים מה הכי גרוע ?
שלאורך כל עונת היורוליג אני לא מצליח לגייס מעצמי את השנאה למכבי ת"א. באמת
שאני רוצה וזה לא מצליח. אז נכון שמבט אחד בפנים של גיא פניני או שמעון מזרחי
מזכיר לי את בית גידולי ואת המטרות שלי בחים (לשנוא את מכבי) אבל בסיכומו של עניין
יש יותר מדי אנשים שאני מחבב במערכת הצהובה (דיוויד בלאט, גיא גודס, דיוויד פדרמן
למשל) ואני לאט לאט ובכאב רב מבין שהגביע יהיה צהוב מחר בערב כי כך נראית כל עונת הספורט שלי וגרוע מכך – אני לא
אסבול כתוצאה מכך. אני אסיים את החזרה, אחפש חנייה, אתעדכן בזכייה, ארצה להתבאס
אבל לא אצליח.
Damn you מכבי ת"א – אפילו את הכיף הזה לקחתם ממני !!!
בבלוג זה
בכל הבלוגים
