הבלוג של אילון

"רק נשיקה" הוא סרט מטעה. במבט ראשון, בספרייה, הוא נראה מבטיח ומפתה. סרט "של צעירים", שבבוא הימים עשוי להיות Cool ואז יהיה אפשר להעיר בביטול ש"כבר ראיתי אותו". זה סרט שאתה לוקח והספרנית העסיסית ב"ענק הוידאו" מסתכלת עלייך בהערכה ששמורה למי שמבין בקולנוע.
אלא שהסרט פשוט לא טוב ולא כל-כך מעניין. ניתן לסלוח מעט כיוון שמדובר בסרטו הראשון של פישר סטיבנס (רוג'ר, החבר הפסיכולוג המעצבן של פיבי, באחד הפרקים הבלתי-נשכחים של "חברים": Hey! I married a lesbian just to make you look good...) אבל בכל זאת היה אפשר לצפות להרבה יותר.
"רק נשיקה" מביא את סיפורם של שני זוגות יאפיים בניו-יורק שמערכות היחסים ביניהן משתנות בגלל נשיקה אחת קטנה. הסרט (כמו בערך עוד מיליון סרטים אחרים שנוצרו אחרי "ספרות זולה") משתמש במעברים בין זמנים ודמויות אקסנטריות (לא לרמת המרילין מנסון אלא לרמת סיינפלד) ע"מ להביע נקודה שכלל לא קיימת (כמה שהעולם קטן, ואיך החלטה של רגע יכולה לגרום לבלה-בלה-בלה).  אהבתי מאוד את השימוש באנימציות חדשניות ע"מ להעניק אווירה מעט פיוטית ורומנטית לסרט אבל שם בערך זה נגמר (מה גם שהאלמנט הזה התחיל להימאס די מהר) . נקודת אור אחת היא הופעתה הסקסית של מריסה טומיי. היא אמנם לא עוזרת להציל את הסרט (וניתן לציינה כאת ממחריבותיו) ובכל-זאת, מבט אחד בפרצופה המזדקן של מריסה והעולם נראה אחרת. אם סטיבנס היה שוגה ומלהק שחקנית אחרת לתפקיד הסרט היה זוכה בארבעה כוכבי אילון עגומים, מריסה עוזרת לשדרג את הסרט לשישה כוכבי אילון. למי שקיימת האפשרות, מוזמן להימנע.
 
  

מריסה אהובתי (ברקע: רון אלדרד וקירה סדג'וויק).