הבלוג של אילון

בעידודו של טליק שקם מוקדם יותר (תמיד) והספיק לכתוב על הנושא רציתי גם אני לומר שהתכנית סיום של "משחק מכור" אתמול, הייתה אחת מהמשובחות שראיתי בטלוויזיה לאחרונה ואלמלא אולפן ליגת האלופות ולונדון וקירשנבאום היא בטוח הייתה הופכת להיות התכנית האהובה עליי. קודם כל, בגלל עינב גלילי. מאז ימיה כקריינית הרצף אני חש לה חיבה עמוקה. כשהתחלתי ללמוד באוניברסיטה הייתי רואה אותה המון אבל אף-פעם לא ניגשתי אלייה. הנחתי שעכשיו כשהיא נראית רצינית כ"כ היא לא תרצה עוד נודניק שיזכיר לה את תחילת הדרך.

פייר, את שאר המשתתפים אני לא ממש מסמפט. לא את ליאור שליין (המחשבה על זה שהוא עורך התכנית ולפיכך יכול לדאוג לעצמו טוב-טוב לפאנצ'ים הנכונים ולבדיחות המתאימות מטרידה אותי), אני לא מת על גורי אלפי ולא על תומר שרון (אותו אני ממש לא אוהב). עד לפני שבועיים גם לא סבלתי את רועי לוי אבל אז ראיתי את הסטנד-אפ שלו והוא דווקא היה מעולה.

אני משוכנע שהם לא מצחיקים כ"כ באופן ספונטני ושיש להם מידע מוקדם על התכנים שיהיו בתכנית. אני יודע שדואגים לערוך את התכנית כך שזה ייראה כמו מפגש פסגה בין האנשים הכי מצחיקים בעולם (או בארץ), ובכ"ז, ביקום הטלוויזיוני שלנו, "משחק מכור" היא אחת מהסיבות הבודדות שיש לי לנדוד לערוץ 2. בהתאם למזל שלי בחיים, בדיוק כשאני מצליח להתאהב בתכנית היא יורדת לצורך חופשה, אני מקווה שהם יחזרו, יהיה חבל מאוד אם לא. עד שסופ-כל-סופ יש משהו בערוץ המחליא הזה שאני מצליח לסבול.

נ.ב - אל תאמינו לטליק. "יהושע יהושע" לא ככ רע כמו שהוא מתאר. ישנם גרועים ממנו.