הבלוג של אילון

הראיון של אייל ברקוביץ', אמש בתכנית "הטריבונה" של אבי רצון הצליח להכות גלים. כחצי שעה מתום הראיון הוא כבר הופיע ככותרת ראשית ב-Ynet ואבי רצון לא הפסיק לקוות, לאורך כל המשך התכנית, שחיפה תשלח תגובה זו או אחרת. התגובה הלאקונית של מועדון מכבי חיפה, "אין לנו עניין להגיב בנושא", עזרה להרגיע את האווירה, אבל בעיקר ציירה את מכבי חיפה כמי שחשה נעלה מעל הנושא הזה וההשתלחויות האלה. הזעזוע העיקרי נבע מהאמירה של אייל ברקוביץ' לגבי יעקב שחר, שבכל הקשור למו"מ שלא נוהל ביניהם, שחר משקר. אייל טוען שהסיבה לסירובה של חיפה להעסיקו נובע ממניעים אישיים ולא ממניעים כלכליים כפי ששחר ניסה להציג זאת.

למרות שהתייחסתי לנושא בעבר, אני עדיין מוכן לקבל את גישתה של מכבי חיפה, שאין מקום לאייל ברקוביץ' מהבחינה המקצועית. עד כאן מדובר בשיקול לגיטימי, אני חולק עליו, אבל הוא עדיין לגיטימי. הבעיה מתחילה בהודעות שחיפה הוציאו לתקשורת. אוהדי מכבי חיפה, ברובם, רצו לראות את אייל בקבוצה. רוני לוי נתן בראיונות את הרושם שגם הוא היה שמח לראות את אייל בקבוצה. אייל מספר שרוני לוי אמר לו דברים באותה הרוח וששחר אמר שלוי הוא הקובע. אם כך, איך זה קורה שאייל לא יהיה בחיפה בעונה הבאה ? איך קורה שההתנסות הקצרה עם הישראליאנה תשלח את אייל לסיים את הקריירה בחו"ל ותימנע מהקהל בארץ את הביצועים של הטוב בשחקניו אי-פעם.

יעקב שחר לא רצה את אייל בחיפה מלכתחילה. יעקב שחר ומכבי חיפה, לדעתי, אכן משקרים. לא התנהל שום מו"מ על כסף ולא הייתה כל כוונה מצד חיפה להשתמש בשירותיו של אייל. שחר וחיפה חיפשו להרוויח זמן והצליחו. יעקב שחר לא חייב כלום לאף אחד. הוא הבעלים של הקבוצה ורשאי לעשות מה שהוא רוצה. העבר מוכיח שרוב הדברים שהוא עשה בעשרים השנים האחרונות פעלו לטובת חיפה. אין על מה לדבר. עכשיו הוא חיפש דרך להרוויח זמן כדי לא לצאת רע מאוד מול האוהדים שרצו לראות את אייל בחיפה ולכן הוא אמר שיתנהל מו"מ. אח"כ הוא חיפש שלא לצאת רע ואמר שאייל לא ישחק בגלל עניינים כלכליים. להד"ם, אבל זו הקבוצה שלו והוא רשאי לעשות מה שהוא רוצה. זה לא הופך אותו לפחות שקרן זה רק הופך אותו ליותר צודק מבחינתו. מאז שאייל חזר לארץ הספקתי לקרוא ביקורות שקטלו את רעיון מסיבת העיתונאים ודעות נוספות הטוענות שאייל לא היה צריך לכנות את שחר "שקרן" (חשוב להזכיר שאייל סייג את הכינוי הזה רק לענייני המו"מ שלא נוהל. הוא אף טרח להדגיש זאת פעם או פעמיים במהלך "הטריבונה").

למדינה הזאת אין תרבות ספורט בגרוש. זאת הבעיה העיקרית. זאת הסיבה שבגללה אייל כל הזמן נתקל/נכנס עם הראש בקיר. נכון, קל להאשים אותו בשחצנות וילדותיות אבל בסופו של דבר הבעיה העיקרית של עולם הכדורגל הישראלי (שחר ומכבי חיפה וגרנט) עם ברקוביץ' קשורה לעובדה המעיקה-עד-מאוד בעולם הספורט הישראלי: הוא אומר את האמת. כן, אני יודע, זה מאוד לא מקובל במחוזותינו להגיד את האמת אבל אייל "לוקה" בתכונה הזו וזה מה שדופק אותו. שחר שיקר. אין על מה לדבר. הוא לא ניהל מו"מ ולא רצה את אייל ולא היה אמיץ מספיק להגיד את זה. במקום זה הוא בחר להגיד שמדובר בשיקול כלכלי – זה שקר. גרנט לא רצה את אייל בנבחרת, וגם הוא לא היה אמיץ מספיק להגיד לו את זה. במקום זה הוא בחר להסתבך ולהתפתל. ברוב המקרים, בעולם הספורט הקלוקל שלנו, אפשר לשקר בלי להיתפס. אפשר ללכת לנערות ליווי ערב משחק ולפרסם את תפוצ'יפס אחר-כך. זה בסדר. הכל קביל. הבעיה מתחילה, כשמגיע אחד כזה כמו ברקוביץ'. אחד שאומר את האמת. בעיה רצינית. תארו לכם מצב שבו היה מגיע פוליטיקאי שלא משקר. מה היה קורה לו בסוף. נכון מאוד – המערכת הייתה מקיאה אותו או שהוא היה מקיא את עצמו מהמערכת (בני בגין למשל). אייל ברקוביץ' אמר בזמנו שהוא לא יחזור לשחק בארץ. אח"כ הוא נמלך בדעתו והחליט לחזור. לטעמי, מסיבת העיתונאים שידרה את הרצון הנואש שלו לשחק עבור הקהל של מכבי חיפה. לשחק עבור כל אלה ששמעו על האגדה אבל לא ראו אותה ב"חי". אז נכון שאייל מפריז בערך עצמו ונכון שהוא עלול להוות סכנה (היררכית, מקצועית, כלכלית, חברתית וכו') לכל קבוצה שתעסיק אותו אבל זו עדיין לא סיבה לשקר.

הנסיון להציג את ברקוביץ' כילד קטן ופגיע לא מוסיפה כבוד לאף-אחד מהצדדים. מבחינת שחר העניין נגמר. המרד של הקהל היה כלא היה, ברקוביץ' הצטייר כילדון פגיע והכל שב על מקומו בשלום. אני מאחל לחיפה כשלון חרוץ בעונה הקרובה בליגת האלופות ואני מאחל לה שהכשלון הזה יהיה בגלל העדר תבונה וחוצפה במשחק ההתקפי, שתי בעיות שיכלו להיפתר אם ברקוביץ' לא היה כ"כ "בעייתי" ושחר הגביר לא היה כ"כ אירופאי ומנומס (אבל שקרן...)