הבלוג של אילון
"אין כמו עכשיו בשביל לדעת כמה פעם היה טוב" (חבר של עידן עמיאל) |
| 8/2003
קיץ 90' (2)
קיץ 90' היה קיץ חשוב. יותר מכל דבר אני זוכר את המוזיקה. היא הייתה שם בכל מקום ושימשה נושא להמון שיחות. בגיל 14 למדתי לנגן את האקורדים הראשונים שלי בגיטרה. אחרי כמה ימים הלחנתי בפעם הראשונה שיר שכתב חבר שלי טוב, משה. לשיר קראו "כעס". כמה שנים מאוחר יותר, כשהורים שלו התגרשו, הבנתי את השיר טוב יותר, אבל אז זה היה סתם שיר.
בקיץ 90' משינה הוציאו את "העמותה לחקר התמותה". אני זוכר עד היום את אותו הלילה שבו גבי גזית הזמין אותם לתכנית שלו בסוף-סוף. זה היה אחד מה - Unplugged-ים הישראלי הראשון. גבי גזית דיבר על הלהקה שהקיץ מוציאה את אלבומה החמישי ואז הם נכנסו. שלומי תפס את ה - Ovation השחורה שלו. איגי התיישב ליד סנייר. אבנר ליד האורגן, מייקל לקח את הבס ויובל את המיקרופון. ואז זה קרה...שלומי ברכה התחיל לנגן את השיר הישראלי האהוב עליי ביותר (למעט "עטור מצחך"). אני לא יודע למה. "הכוכבים דולקים" הוא סתם שיר. חצי מועתק ממדנס וחצי מאלביס קוסטלו. ובכ"ז השיר הזה הקסים אותי. להרבה אנשים יש שירים שחשובים רק להם. לרוב זה שירים שקטים ונעימים, בלדות שמזכירות נשכחות. אצלי זה "הכוכבים דולקים". השיר הזה משך אותי אליו כמו מגנט. היפנט אותי. זו הייתה חוויה חד-פעמית. אם אי פעם תהיה לי אפשרות לחזור לרגע מסוים בעבר, הרי שארצה לחזור לשם. לפעם הראשונה שבה שמעתי את "הכוכבים דולקים".
| |
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
