הבלוג של אילון
"אין כמו עכשיו בשביל לדעת כמה פעם היה טוב" (חבר של עידן עמיאל) |
| 8/2003
קיץ 90' (4)
קיץ 90' היה קיץ חשוב. התחלתי לנגן קצת עם אנשים אחרים והייתי יושב שעות בבית של ש' שהורים שלו קנו לו מערכת תופים, ועושה חור בראש לכל השכונה. גם הוא אהב את משינה וככה היינו יושבים שעות ומנגנים את "העמותה לחקר התמותה". הוא היה מנגן את "העמותה" ואת "למה לי פוליטיקה" ואז אני הייתי מקבל את "הכוכבים". ככה היינו מתחלקים. שניים לו, אחד לי. בקיץ 90' גם שמעתי הרבה את "הפליז" ואת "אפור גשום". הילדות בחולון לא מעניקה לטינאייג'ר הממוצע, הרבה אפשרויות להיות חתרן ולכן להקשיב ללהקות של "האוזן השלישית" היה הדבר הכי קרוב לחתרנות שיכולתי לאמץ. בקיץ 90' גם הייתי הרבה אצל שירי. הייתי מאוהב בה עד מעל לראש אבל בהמשך למנגנון ההרס העצמי שלי (ולפחות "נעים" לראות שיש דברים שלא השתנו עד היום) סידרתי אותה לשרון. אני אולי לוקח קרדיט על משהו שהוא לא לגמרי עבודה שלי אבל דחפתי אותם האחד לזרועות השני. ייקח עוד שנתיים עד שהם יהיו יחד באמת, אבל באותו הקיץ נזרעו הזרעים.
בקיץ' 90 גם ראיתי את "כשהארי פגש את סאלי". אהבתי אותו כל-כך עד שהלכתי לראות אותו פעם שנייה. ומאז ועד היום, הארי וסאלי נשארו שני האנשים היחידים שבשבילם הלכתי פעמיים לקולנוע. בקיץ 90' הפועל תל-אביב עמדה לחזור לליגה הלאומית והתרגשתי בשבילי ובשבילם. בקיץ 90' עוד הייתי בתנועה.בקיץ 90' עבדתי במשך שבוע ב"אריאלי". דודה שלי סידרה לי לשבת במשרד של הגרפיקאיות ולא לעשות כלום. גם על זה קיבלתי שכר מינימום אבל הרגשתי גדול מהחיים. פעם אחת, נכנס אמנון, שהיה בעל עמדה, ובדיבור הנשי שלו ביקש שנעזור לו למצוא תמונות (מאוסף של ז'ורנלים שהיה אצלו בחדר) למודעה של "המשביר לצרכן". הפכנו כל פיסת עיתון ואחרי שעה מצאנו משהו גברי מספיק. אח"כ עזרתי לשני, הגרפיקאית, לעמד את המודעה והרגשתי כאילו אני ורשבסקי-פרייליך-דובר, מינימום. ביום השני לעבודה רחלי, הגרפיקאית הממושקפת, באה בלי חזייה. ישבתי שם כל היום והסתכלתי על הפיטמות שלה. היא לא שמה לב. אח"כ יצאתי לאכול פלאפל במרמורק. כשחזרתי ראיתי את רחלי בוכה והייתי בטוח שזה בגללי ושהיא שמה לב שאני מציץ לה כל היום. רק אחרי חצי שעה התברר לי שאבא שלה נפטר והיא בדיוק קיבלה את ההודעה.
בקיץ 90' המאזינים של גל"צ לא הצליחו לפצח את תו השעה במשך תקופה ארוכה. ישבתי שם כל יום ומבעד לרעש האוטובוסים של שד' רוטשילד שמעתי איך כולם מנסים. אח"כ הפסקתי לעבוד באריאלי וכבר לא שמעתי גל"צ ועד היום אני לא יודע מה היה התו הזה באמת. קיץ 90' היה קיץ חשוב.
| |
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
