הבלוג של אילון
"אין כמו עכשיו בשביל לדעת כמה פעם היה טוב" (חבר של עידן עמיאל) |
| 3/2005
ישראל-אירלנד, שני הסנטים שלי
בניגוד לחיים עצמם בם אני משתדל לגלות אופטימיות זהירה וסבירה לכל אורך הדרך, בכל מה שקשור לספורט אני פסימיסט חסר-תקנה. אין מה לעשות. שנים של אהדת הפועל ת"א מלמדות אותך שהחוק הראשון של מרפי (אם משהו יכול להשתבש הוא ישתבש) הוא החוק הנכון ביותר בעולם. הייתי משוכנע שהנבחרת הולכת להפסיד. כ"כ משוכנע הייתי עד שהשער של מוריסון בדקה השלישית לא זעזע אותי ולו לשנייה אחת. זה לא רק השער אלא גם הדרך שבה הוא הובקע. אשר יגורנו בא. השחקן שממנו כולנו פחדנו (דמיאן דאף) עקף באלגנטיות ובלי הרבה מאמץ את ההימור הגדול ביותר של גרנט (עמרי אפק בצד ימין) ומסר מסירה לשער שבניגוד למה שרן בן-שמעון אמר ("זה אפילו לא נחשב מצב") היה שער קביל והגיוני לחלוטין. אגב, הערה קטנה לרן בן-שמעון: בכדורגל האירופי (בניגוד לכדורגל הישראלי) המסירה של דאף וההתמקמות של מוריסון, הן בדיוק מה שקולע לשם התואר "הזדמנות". השחקנים האירופאיים מקצועיים מספיק והכדורגל מבוסס בעיקרו (או לפחות בחלקו) על ניצול טעויות. זה נקרא "הזדמנות" ולפיכך דאף את מוריסון יצרו הזדמנות לגיטימית חלוטין. הגנה נורמלית (או לפחות סבירה) הייתה יכולה להימנע מזה. ההגנה שלנו, לא. בכל מקרה, השער של מוריסון היה מבחינתי הדבר הצפוי ביותר בעולם. כעסתי על גרנט (ולא בפעם הראשונה בחיי) באותו רגע. אם הפחד הגדול שלנו היה דאף, אז למה להציב מולו את עמרי אפק שהוא יצירתי וסימפטי אבל ממש לא מגן ימני. למה לא להציב את קלמי סבן (שהוכיח בצרפת שהוא יעיל גם בשמירות אישיות ויכל לתסכל מעט את דאף בצד ימין) או את חרזי (שניחן בנסיון ששווה כמה קטנות שיאטו מעט את דאף) למה דווקא אפק ??? ולמה דווקא גרשון האיטי צריך לכסות את רובי קין ומוריסון למה לא סבן (שהוא מהיר קצת יותר ומותאם יותר למבנה הגוף של קין ינוקא). במחצית הראשונה הנבחרת לא נראתה טוב. ואם יש בכלל סיבה לאופטימיות אחרי המשחק הזה היא בדיוק העניין הזה: נבחרת ישראל הצליחה להוציא תיקו במשחק שבו היא ממש לא נראתה טוב ושבו היריבה-העדיפה שלטה בכדור ללא הפרעה כמעט בכלל מצד הנבחרת. וחוץ מזה: איפה היה בניון ??? לאורך כל המשחק ציפינו לניצוצות של גאונות מצד הילד (שכבר בן 25, אגב "הילד") ולא ראינו כלום. מה זה אומר ? זה אומר שאולי יש תקווה לנבחרת גם בימים לא כ"כ מוצלחים של יוסי וזה סימן טוב. אסור להפוך את זה לשיטה, כי בלעדי יוסי הנבחרת הזו באמת לא שווה שום דבר, אבל אפשר להתעודד ולקוות שמול צרפת יוסי יחזור לסורו (על אחת כמה וכמה מול בארטז המופלץ). בעקבות הסידרה של עמנואל רוזן, אנחנו מתעסקים בימים האחרונים, די הרבה בכדורגל הישראלי. בבעיות המנטליות שמקיפות אותו וכו'. למרות שרוזן העדיף לעשות מהמשחק הארור ההוא נגד אוסטריה הרבה יותר ממה שהוא היה, אני עדיין טוען שמדובר במקריות גרידא. אם הרצוג לא היה מכניס את הגול ההוא, הכל היה אחרת. זה מה שיפה ואכזרי בספורט. כנ"ל לגבי המשחק נגד אירלנד. אלמלא עבס סוואן והטומהוק שהוא שיגר לרשת האירית כל הנימה הייתה אחרת. גרנט היה מועלה על המוקד והביקורת על שיטת ה"יוסי ועוד 10" הייתה מתחילה. במקום זה, קיבלנו שער שסובל מעודף סמליות עצום: עבס סוואן, שהחמיץ את המשחק של סכנין מול ניוקאסל (שבשערה עומד שיי גיבן השוער האירי) באיצטדיון ר"ג בתחילת העונה, בגלל כרטיס אדום שלא הגיע לו, כובש את שער השוויון האדיר הזה. אותו סוואן שזכה למטר קללות ונהמות מצד הבבונים שמאכלסים את "טדי". אני לא רוצה להשתפך א-לה שגיא כהן על הגול הזה אבל בהחלט האפשרות קיימת. יש שערים שפשוט שווים את זה. ב"מעריב" דיברו על המנטליות של הנבחרת ועל זה שהיא לא התפרקה. בקטע הזה, מגיע לגרנט ולחברה כל הכבוד. אם אני בתור צופה כן התפרקתי, אז מגיע כל הכבוד לאלה שרצו על הדשא והחזיקו מעמד ובעיקר, לא התפרקו. אני לא מעריך כ"כ את העקיצות של גרנט לכיוון שרף (שהיה הגון מספיק להחמיא לגרנט לפני המשחק) אבל חשוב לזכור, נגד דנמרק הנבחרת פשוט התרסקה בגלל שער מוקדם, במוצ"ש זה לא קרה. האירים הניעו כדור ושיחקו כמעט לבד במחצית הראשונה, אבל בסופו של דבר לא ניצחו את המשחק וזה מה שמשנה. כפי שקופמן אוהב לומר: "את הכסף סופרים במדרגות".
| |
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
