הבלוג של אילון
"אין כמו עכשיו בשביל לדעת כמה פעם היה טוב" (חבר של עידן עמיאל) |
| 4/2005
דו"ח צפייה: הצילום האחרון - מת'יו ברודריק, אלק בולדווין, טוני קולט
אני יודע שזה נשמע מוזר, אבל באיזשהו מקום, הסימפטיה שלי ל"הצילום האחרון" לא נובעת מהיותו סרט סביר ותו לא אלא בעיקר נובעת מהיותו האנדרדוג המושלם. יש משהו כמעט-רומנטי בסרט שנידון מראש להתעלמות גורפת. למעשה, גורלו של סרט מסוגו של "הצילום האחרון" מזכיר את גורלו של סטיבן שץ (ברודריק), גיבור הסרט, שכל-כך כל-כך רוצה לביים את "אריזונה", סרטו הראשון, אבל לא יודע שהוא בעצם כלי שרת במניפולציה שגדולה מכפי מידותיו הצנועות בהחלט. גם אלק בלדווין, למרות החזות הבלדווינית הקבועה, למרות שהוא משחק סוכן FBI ולמרות שיש לו את ריי ליוטה בתור אחיו, נופל בשבי המזימה שהוא בעצמו טווה ולכמה רגעים בסרט, מצליח להאמין אפילו לעצמו. ברודריק ובולדווין לא מספיקים בשביל להפוך סרט למצליח או לפחות לחשוב. גם המסייעת שנבחרה לסרט מורכבת בעיקרה מכוכבי טלוויזיה או כוכבים דרג ג' בהוליווד (קליסטה פלוקהארט, טוני שלהוב המצויין, ג'ואן קיוזאק אחותי, טוני קולט וריי ליוטה). ולמרות הכל, ולמרות ש"הצילום האחרון" הוא סרט שלא מתעלה ולו לרגע אחד מעל לרמת הסביר, אני רוכש אליו סימפטיה רבה. אולי זה בגלל מת'יו ברודריק (שלפני כ-10 שנים שמעתי שהוא דומה באופן זה או אחר לאחי היחידי ומאז אני מסווג אותו כ"בסדר") ואולי בגלל טוני שלהוב המעולה. חומרי הגלם של "הצילום האחרון" והרעיון שעומד בבסיסו, כמו גם המעורבות של ג'ף נתנזון (במאי הסרט שהיה שותף לכתיבת התסריט של "טרמינל" ו"תפוס אולי אם תוכל", בין היתר) הבטיחו תוצאה טובה יותר. התסריט באמת בסדר ויש כמה וכמה רגעים ושורות נאים בהחלט בסרט, אבל כל השאר מתפספס בדרך, וחבל. "הצילום האחרון" מבוסס על סיפור אמיתי. בסוף שנות השמונים החל ה-FBI להפיק סרטים בהיחבא, כחלק ממבצע עוקץ שמטרתו הסופית הייתה ללכוד את ראשי המאפייה. ג'ו דיוויין (בלדווין) מביא את הרעיון בפני ראשי ה-FBI ומקבל את אישורם ואת התקציב המתאים. ג'ו שוכר את סטיבן שץ, במאי צעיר ונואש, שמוכן לעשות הכל כדי שהתסריט עליו הוא עבד עם אחיו, יופק. ג'ו נואש עד כדי כך שהוא מסכים להעביר את הפקת הסרט ששמו "אריזונה" ושעלילתו מתרחשת במדבר, לבלטימור (שם נמצאים ראשי המאפייה אותם מתכנן ג'ו להפליל). סטיבן כמובן אינו יודע שהסרט לא יופק לעולם. ג'ו לעומתו, מתחיל לאט לאט להתאהב בתפקיד המפיק רב העוצמה ובתשומת הלב שלה הוא זוכה. חומרי הגלם, כאמור, יכלו לאפשר תוצאה סופית מחמיאה הרבה יותר. בכל מקרה, זה לא היה עד כדי כך רע. למכורים לסרטים עם סאטירה קלילה על הוליווד ולמשועממים.
| |
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
