הבלוג של אילון
"אין כמו עכשיו בשביל לדעת כמה פעם היה טוב" (חבר של עידן עמיאל) |
| 9/2003
דו"ח צפייה: The shape of things - רייצ'ל ווייז, פול ראד
הבעיה העיקרית שהשפיעה על כל מהלך הצפייה ב - The shape of things היא הסטאטיות. הסרט הוא סטאטי ברמות נפשעות ממש.
אין כל דבר פסול בסרט סטאטי, חלקם אפילו מאוד טובים אבל במקרה הזה, הסרט היה ממש מעיק (עד לשלב מתקדם מאוד בצפייה), הסצינות איטיות ודלות במיקומים, והדיאלוגים שטוחים למדי. הדבר לא נחשב מפתיע לאור העובדה שהסרט היה, למעשה, מחזה. התסריטאי והבמאי (ניל לאביוט) הוא גם זה שכתב את המחזה כך שהוא לא סטה בהרבה מהסטאטיות הבימתית שנכפתה עליו עליו עקב הפורמט התיאטרלי. זו, למעשה, השגיאה הגדולה, שמפילה את הסרט כולו. המדיום הקולנועי מאפשר לך לתמרן קצת יותר בין מיקומים וסיטואציות. לאביוט, לא מתחשב בעובדה זו ומעביר את השעה הראשונה של הסרט בין 5-6 מיקומים שונים בסצינות ארוכות ומתישות שנמשכות ביו 8 ל - 12 דקות האחת. זה מעיק, מתיש ומעייף את הצופה הממוצע (אני). 40 דקות לתוך הסרט, היד כבר הייתה מוכנה על הכפתור של ה - Stop והסרט עם "רגל וחצי בקבר". אני לא כל-כך זוכר מה קרה אז שגרם לי להמשיך את הצפייה אבל בסופו של דבר (ממש בסופו של דבר) הכול השתלם.
אדם (פול ראד) הוא חנון צעיר וחמוד שמכיר את אוולין (רייצ'ל ווייז) אמנית מרדנית ומפתיעה שנמצאת על סף סיום לימודיה. מערכת היחסים שמתפתחת ביניהם מביאה את אדם לשינויים דרמטיים פיזית ותוכנית. הוא מרזה, משנה את סגנון הלבוש, מפתח "וואבוס" ואפילו עושה ניתוח פלסטי. השינויים הללו משפיעים באופן ניכר על חבריו הטובים של אדם, פיליפ וג'ני (ארוסתו, שבה אדם מאוהב בסתר כבר כמה שנים).
יש אהבה, אין ציצים, יש סוף מעניין, יש סוגיות מוסריות. פול ראד שחקן-שחקן, רייצ'ל ווייז פרובוקטיבית במידה וגרטשן מול ופרדריק וולר סוגרים קאסט צעיר ויעיל. מומלץ למי שאוהב סרטים שגורמים לך להשתעמם אבל גם גורמים לך לחשוב.
| |
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
