הבלוג של אילון

היום לפני 5 שנים, היה היום המאושר בחיי. זו לא משימה קשה מדי. עוד לא התחתנתי ועוד לא נולדו לי ילדים ולפיכך יום מאושר יכול להתבטא בהופעה מרגשת ונצחון בכדורגל. באמת לא משהו fancy. ב-17.5.2000 קמתי בבוקר לונג איילנדי מקסים (ז'תומרת, יכול להיות שהבוקר לא היה כ"כ מקסים אלא סתם בוקר סטנדרטי אבל בימים מוצלחים כאלה הזכרון נוטה לרומנטיזציה של האירוע). הייתי במרחק 3 שבועות מהחתונה של אחי והייתי הנציג הראשון של המשפחה שהגיע לאמריקה הצפונית (החתונה נערכה במונטריאל ביום מקסים אחר אבל זה כבר סיפור לפעם אחרת). שעות הבוקר עברו עליי בנעימים (שזו דרך מנומסת לומר שאני ממש לא זוכר מה בדיוק עשיתי או מה בדיוק לא עשיתי באותו יום). לקראת צהריים יצאתי מהבית, חלפתי על פני התיכון שבו למד אחד ג'רי סיינפלד (מה רע בקצת ניים דרופינג ???), עברתי מול הפיצרייה שעל הקיר שלה מצויירים האחים בולדווין (שהם גאוות העיר מסאפיקווה שבה גר אחי באותה תקופה) והגעתע לסניף הסאבווי המקומי. לא אנין במיוחד, אבל כך נראו הבקרים בלונג איילנד. האקשן התחיל בסביבות הצהריים. בלונג איילנד השעה הייתה 12:00 אבל בישראל מכורתי השעה הייתה 19:00 ומשחק הגֶמֶר על גביע המדינה החל באותה שעה. על הגביע התמודדו בית"ר י-ם והפועל ת"א. זו הייתה הפעם הראשונה, והיחידה, בהיסטוריה שבה הפועל ת"א הגיעה למשחק, ואני הייתי אופטימי בקשר לסיכויים שלה לנצח. זה לא קורה לי בכלל. באותו יום הרגשתי התעלות. השד יודע למה. הפועל ת"א כבר זכתה באליפות. אליפות ראשונה מאז 1988. התחושה הייתה של עונה גדולה. שבועיים לפני כן, ראיתי את הפועל ת"א מנצחת את הפועל כפ"ס 1-0 קטן לעיני בלומפילד מלא. פיני בלילי שם את הגול בקטנה אחרי בישול מהסרטים של שלום תקווה. זה היה המשחק האחרון של הפועל ת"א שראיתי באותה עונה גדולה. אחרי המשחק יצאנו החוצה וחגגנו. אלו לא היו החגיגות האמיתיות כי האליפות עדיין לא הגיעה אבל זה היה הדבר הכי קרוב אליו הגעתי. לפני 5 שנים לוחות התוצאות און-ליין של כל אתרי הספורט לא היו עד כדי כך משוכללים. לקח זמן עד שהתוצאות מר"ג התעדכנו בלונג-איילנד. כשהמשחק נגמר התוצאה הייתה 1-1 והקבוצות הלכו להארכה. בהארכה הפועל עלתה ליתרון מגול של טועמה אבל בית"ר חזרה למשחק בזכות גול של פאצ'ה בשנייה האחרונה של ההארכה. בשלב הזה, כשהלב שלי דפק בקצב של מיליון פעימות לדקה, הפסיקו העדכונים באתרי הספורט. השד יודע למה, אבל המנוולים האלה לא מצאו לנכון לעדכן במצב הפנדלים. עברה חצי שעה שארכה 180 דקות עד שגיליתי את מה שהרגשתי כל היום: הפועל ת"א זכתה בגביע המדינה והשלימה דאבל היסטורי. בזמן שהאדומים חגגו בת"א, אני חגגתי בלונג איילנד. אני לא זוכר מה היה תפריט החגיגות אבל סביר להניח ששתיתי כוס של דייאט צ'רי קולה או דייאט ד"ר פפר (מתי לעזאזל יביאו את המשקאות האלה לארץ הקודש ??!!!) לכבודם של האדומים שלי. אח"כ התקשרתי לאבא שלי. היו הרבה רגעים בחיים שבהם הצטערתי שאבא שלי לא לידי וזה היה ללא ספק אחד מהם. בשנת 2000 הייתי בן 24 ומאחורי היו רק 17 שנות מרורים מהפועל. אבא שלי, לעומת זאת היה בן 68 ואחרי 36 שנים בארץ הוא סחב 36 שנות תסכול מהפועל. כל-כך רציתי להיות לידו, אבל הוא היה במזרח ואנוכי בשיא המערב. התחושה הייתה עילאית ולו הייתי יודע עד כמה קשה תהיה הנחיתה מההישג הזה, הייתי נרגע כבר אז.

בקרוב חלק ב' - ההופעה....