הבלוג של אילון

תקציר הפרק הקודם: גיבור הסיפור שנמצא בלונג איילנד לכבוד החתונה של אחיו מעביר יום בנעימים. באותה שעה ממש, הפועל ת"א זוכה בגביע המדינה ומשלימה דאבל היסטורי, גיבור הסיפור שותה דייאט ד"ר פפר לחגוג את הנצחון ומתקשר לאבא שלו.

לקראת ערב אחי חזר הבייתה מהעבודה יחד עם גיסתי (שאז עוד הייתה סה"כ ארוסתו). כמובן שאחי היחידי לא התרגש יותר מדי מהנצחון של הפועל (ויהיה יותר נכון לומר שהוא לא התרגש בכלל). האטרקציה האמיתית של היום עוד הייתה לפנינו: הופעה של רינגו סטאר. מי שמכיר אותי  באמת, יודע שאין דבר בעולם הזה שרציתי לראות יותר מהופעה של אחד מהביטלס בלייב. כרטיסים להופעות של לנון קצת קשה להשיג וגם אם זה אפשרי אני לא כ"כ מעוניין. ג'ורג' הריסון (שאז עוד היה בחיים) לא שיתף פעולה ולא הופיע מאז שנות השבעים. ופול מקרטני מרבה להופיע, רק לא כשאני בארה"ב. רינגו הייתה האפשרות היחידה שלי לראות ביטל אמיתי בלייב. אח שלי כבר ראה 2 הופעות שלו. בכלל, לפעמים יש לי את התחושה שאח שלי עזב את הארץ רק כדי שהוא יוכל להוציא לי את הנשמה עם כל ההופעות שהוא ראה (פול סיימון, בוב דילן, פול מקרטני, רינגו סטאר, סופרטראמפ, ניו-יורק ניקס וכו'). לכבוד רינגו הקדמתי את הנסיעה שלי לארה"ב. התארגנו ונסענו להופעה. בדרך אספנו את דרק גורדון, חבר של אחי שלטענת היחידי, הוא מעריץ של הביטלס משוגע יותר ממני (אח שלי מספר שבהופעה של פול מקרטני הוא שאג Paul כ"כ חזק עד שאחי פחד שירחיקו אותם מהאולם). הגענו ל - Westbury music fair בשעת ערב. המקום היה מלא במעריצי ביטלס שבאופן די מפתיע התגלו כצעירים משחשבתי (אבל מבוגרים משהייתי). בשלב הזה הייתי כבר בטורים גבוהים. גייסתי את מירב הכוחות שלי ואת כל כשרון המשחק שלי (בכל זאת, אני בוגר מדופלם של מגמת תיאטרון) כדי להראות קוּל (מילא, אין לי גאלות מאח שלי אבל היה קצת לא נעים לצאת משוגע ליד דרק). הדריכות הלכה וגברה ככל שקרב מועד ההופעה. ואז הגיע הרגע: רינגו יצא לבמה. בדיעבד, הסתבר לי שאח שלי הגיע להופעה בתור אירוע אנתרופולוגי. הוא בא כדי לראות את התגובות שלי. לטענתו, במהלך 10 הדקות הראשונות של ההופעה לא הצלחתי למחוק את החיוך מהפנים. ולא מדובר בחיוך שמגיע כתוצאה מבדיחה טובה. מדובר בחיוך שהוא עילא לאשפוז (חיוך בסטייל של יופלה). ראיתי אחד מהביטלס במציאות. זה נשמע ילדותי (אני מודה) אבל מבחינתי זה היה הכי מרגש שיכול להיות. על ההופעה עצמה אין לי הרבה מה להגיד. לא בגלל שהיא הייתה רעה או משהו אלא בגלל שלא חוויתי אותה כהופעה רגילה. רינגו, מלווה בלהקת האול סטארז שלו ניגן מבחר שירים. הלהקה עצמה הורכבה מסיימון קירק (המתופף של להקת Free שביצע את All right now הלהיט הגדול ביותר של הלהקה), אריק כרמן שניגן את להיטו הגדול ביותר All by myself. דייב אדמונדז (מלהקת ההילבילי The stray cats). מרק ריברה, הסקסופוניסט הקבוע של בילי ג'ואל ועוד כמה שמות ששכחתי (או שאף פעם לא ידעתי). היה מדהים. במה מסתובבת, להקה נוצצת, אווירה מעולה, The works. בשלב מסויים של ההופעה צרחתי Ringo והוא אפילו שמע אותי. שמע ונבהל. זו הייתה צרחה מטורפת. יכול להיות שאחרי מה שקרה ללנון, הייתי צריך להיות יותר רגיש. אחד מהדברים עליהם אני מצטער עד היום הוא שהשומר בסקשן שלנו תפס את אח שלי מצלם בוידאו חלקים מההופעה. זה לא היה לצרכי הבוטלג אלא לצרכים פרטיים וחבל לי שאין לנו מזכרת שכזו מההופעה. כל מה שנשאר לי זה הזכרונות וכמה תמונות סטילס שצילמתי שבהם רואים בעיקר את הקהל שמלפני. אחרי ההופעה הלכנו לאיזו מעדניה ואכלנו. דרק סיפר בפעם האלף את הסיפור על לנון והמזכירה של יוקו. עברו כמה ימים עד שהבנתי את גודל המעמד: ראיתי מישהו מהביטלס במציאות. אין ספק, ה-17.5.2000 היה אחד מהימים המאושרים בחיי.

תיכון מסאפקווה שבו למד ג'רי סיינפלד

סנדביץ' של סאבווי.

הפועל ת"א מודל 2000, זוכת הדאבל ההיסטורי

רינגו בהופעה

דרק גורדון (זה אמנם לא הדרק גורדון שלנו אבל זה הדרק גורדון היחידי שמצאתי ברשת)