הבלוג של אילון
"אין כמו עכשיו בשביל לדעת כמה פעם היה טוב" (חבר של עידן עמיאל) |
| 10/2003
UHF
בדרך כלל, לפגישה מחודשת עם סרטים שראית מזמן או אנשים שלא ראית כבר הרבה-הרבה זמן, יש פוטנציאל עצום לאכזבה. למשל: לפני כשנה או שנתיים שידרו בטלוויזיה את "קיץ מטורף", קומדיית קיץ עם ג'ון קיוזאק ודמי מור הצעירים (ב - Imdb הגדירו את זה היטב כ - Goofy comedy). זכרתי שכשהייתי קטן (נניח 11 או 12) יצא לי לראות את הסרט הזה בערך מאה פעם ולצחוק בכל פעם מחדש; אני מניח ששם התחילה מערכת היחסים הארוכה שלי עם חברי הטוב, ג'ון קיוזאק. והנה, לפני כמה זמן (שנה או שנתיים) שידרו בטלוויזיה שוב את הסרט הזה, "קיץ מטורף". סיפורו של צעיר המסיים תיכון ונוסע עם חברו הטוב לחופשה בננטאקט. ראיתי את הסרט ולא צחקתי בכלל. באתי נחוש להנות ונותרתי כשחצי תאוותי. חייבים להבין שקשה לי מאוד שלא לאהוב סרט שבו מופיע ג'ון קיוזאק ובכל-זאת, הצלחתי. "קיץ מטורף" היא קומדיה שהייתה צריכה להישאר כזכרון טוב בירכתי ראשי. כל נסיון להחיות את העבר נידון לכשלון (לפחות במקרה הזה).
והנה, אתמול נקרתה בפני הזדמנות לראות שוב עוד סרט שגרם לי לעוויתות צחוק בסביבות גיל 13, "UHF". מדובר בקומדיה מבית היוצר של Weird אל ינקוביץ' שראיתי בדיוק פעם אחת, לפני 14 שנה. זכרתי שראיתי את זה עם אחי הגדול וזכרתי שנורא-נורא צחקנו מכמה קטעים בסרט. למרות כל זאת, באתי עמוס חששות, גם בגלל תקדים "קיץ מטורף" וגם בגלל ההיכרות עם סוג ההומור של אל ינקוביץ' שידוע בעיקר בזכות הגירסאות שהוא עושה לשירים ידועים (I'm fat כפארודיה על Bad של מייקל ג'קסון וכיו"ב).
אז ראיתי את UHF, ואכן מדובר באחד מהסרטים האידיוטיים ביותר שראיתי (ועוד חזרתי לעוד מנה) בחיי, הסרט הוא כל-כך אייטיז שזה פשוט מדהים (המוזיקה, הבגדים, הכול פשוט נראה כמו בדיחה על שנות השמונים), צחקתי בטירוף מכמה קטעים (היה ערב שכזה, של התקפות צחוק) ונורא נהנתי. קשה להגיד שממרומי גיל 27 אני גאה בזה שדברים כמו UHF הצחיקו אותי (ועל אחת כמה וכמה מצחיקים אותי) ובכל-זאת היה פאן. ואולי המסקנה המתבקשת היא שאין שום מסקנה. כל התחככות עם העבר צריכה להיות נידונה לגופא. יכול להיות.
ולמי שמתעקש: ג'ורג' ניומן הוא גולם חולמני בעל דמיון מפותח. הוא מפוטר משלל עבודות עד שבשעה טובה נקרית בפניו ההזדמנות לנצל את כישוריו היצירתיים בדמות תחנת טלוויזיה כושלת ונידחת, U-62, שדודו מעניק לו. התחנה זוכה להצלחה מפתיעה, לא מעט בזכות שרת התחנה, סטנלי ספאדווסקי (מייקל ריצ'ארדס בהופעה שהניחה את היסודות לדמותו של קריימר). אלא מאי, הבעלים של ערוץ 8, אר. בי. פלטשר עושה כל שלאל ידו כדי להחריב את U-62 המפתיעה.
צחוק, אהבה, פנטזיה והרפתקאות מתערבים זה בזה (את המשפט האחרון יש לקרוא בטונציה של דן כנר). ובקיצור, קומדיה מטורפת, רעה במיוחד אבל קאלטית לאללה.
| |
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
