הבלוג של אילון
"אין כמו עכשיו בשביל לדעת כמה פעם היה טוב" (חבר של עידן עמיאל) |
| 10/2003
דו"ח צפייה: לגמור עם האהבה - רנה זלווגר, יואן מקגרגור
כשירות מיוחד לקוראי הבלוג של אילון, אני מקדים את פרסום דו"ח הצפייה של "לגמור עם האהבה" (Down with love בשפת הקודש) ומפרסם אותו בו ביום שהסרט יוצא למסכים. אל תתפלאו אם בתור לקולנוע, היום בערב תשמעו את הדיאלוג הבא:
גבר: שמעתי שזה אחלה קומדיה רומנטית.
אשה: כן, אבל הבלוג של אילון קטל אותה (יחסית).
גבר: עוד פעם את עם הבלוג של אילון הזה !!!
אשה: הו, אילון, הו אילון !!!
ובכן, "לגמור עם האהבה" נתן לי את הצ'אנס ההוגן ביותר לשקם את יחסיי הרעועים עם רנה זלווגר (הכרנו בג'רי מגווייר, הכול הלך טוב, הגיע ההורביץ הזה עם השיר שלו, היא התחילה לעשות סרטים כמו "שיקגו", אני הלכתי למריסה וזהו בערך). היחסים אכן שוקמו, אבל כמו במפגש עם אקסית מיתולוגית, כך גם במקרה הזה, קשה להבין על מה היה הרעש הגדול מלכתחילה. רנה זלווגר ראויה לסוג הקומדיות הזה ואלא אם כן "יומנה של בריג'יט ג'ונס 2" יהיה ממש חזק ומפתיע יותר מקודמו, הרי שהיא תבלה את שארית הקריירה בתפקידים מהסוג הזה. אין בזה שום דבר רע. היא פשוט יכולה יותר. אני משוכנע.
יואן מקגרגור זה בכלל סיפור מדהים. היכרנו אותו ב"טריינספוטינג" והיום הוא משחק את רוק הדסון של המילניום החדש. בחייך, יואן. תחזור לאינדי. תעשה עם עצמך משהו. אוקיי, אז עשית כמה לירות בתור אובי-וואן-קנובי, שיחקת קצת עם רנה וניקול אבל בחיאת, יש לך קריירה לנהל, כבוד לצבור. מה זה ??!!??
ושלא נטעה: ישנם כמה דברים מאוד טובים בסרט. "לגמור עם האהבה" הוא בעצם מעין מחווה שכזו לקומדיות הרומנטיות של שנות החמישים (רוק הדסון ודוריס דיי שכאלה) אלא שכדרכם של מחוות (מדי פעם) המחווה הופכת לפארודיה. קשה לדעת עכשיו מה הייתה הכוונה המקורית של יוצרי הסרט אבל זה מה שיצא. סרט שהולך על הגבול הדק של מחווה ולעג ולא יודע לאיזה צד להשתייך.
העיצוב של הסרט ושל התלבושות הוא מדהים. פשוט מדהים. האספקט הזה כשלעצמו שווה את הצפייה בסרט. השחזור התקופתי של הדירות האובר-צבעוניות והבגדים המדהימים הצליח להציל את הסרט מכליה. חוצמזה, מחמאות לדייויד הייד-פירס (שעושה בעצם תפקיד מאוד ניילס-י באופיו) ולשרה פאולסון שגונבים הרבה תשומת לב בתפקידי המשנה.
השנה היא שנת 1962 וברברה נובאק (זלווגר) היא בחורה צעירה ממיין שמגיעה לעיר הגדולה ע"מ לפרסם ספר פמיניסטי שהיא כתבה. קאטשר בלוק (מקגרגור) הוא נער-שעשועים-סקופיסט שאמור לפגוש אותה לראיון אך דוחה אותה תוך שהוא נוהג בזלזול מופגן כלפייה. כשהספר זוכה להצלחה עצומה ומפתיעה, נובאק מכפישה את בלוק ברבים, מה שמניע אותו לנסות ולהרוס אותה ע"י הצגתה כזיוף. כל זה על רקע שנת 62' הצבעונית במנהטן (בתחילת הסרט יש איזכור קצר להפגנות נגד האטום שהיו באותה תקופה אבל ההפגנה שוככת מהר מאוד. זו דרכם של יוצרי הסרט להגיד שהתכנסנו בשביל הפאו הטהור).
בקיצור, קומדיה רומנטית דלוחה למדי. שווה לצפות בשביל העיצוב ושחקני המשנה. עוד יותר שווה יהיה לחכות ל - DVD. בכל מקרה, תהנו (ל - Identity הלכתם כבר ??!!?)
| |
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
