הבלוג של אילון
"אין כמו עכשיו בשביל לדעת כמה פעם היה טוב" (חבר של עידן עמיאל) |
| 5/2005
הליכת בוקר
בשעה 4:42 התעוררתי. ולא שהשינה שקדמה לרגע הזה הייתה מוצלחת במיוחד. או שהיה לי חם, או שלא היה לי נוח או שסתם לא בא לי. אחרי 3 שעות שינה הבנתי שהלילה נגמר (אני סתם דרמטי, פשוט קמתי להשתין ולא יכולתי לחזור לישון). אין תחושה מעיקה יותר מלשכב במיטה ולדעת שאת השעתיים שנותרו לך לישון עד הלקום-לעבודה, אתה כבר לא תישן. אז יצאתי מהבית. הלכתי למסלול. בשנים האחרונות, כל לילה של נדודי שינה לווה במחשבה על ללכת למסלול. הבוקר, קיימתי. יצאתי מהבית ב-5:30 שזו שעה שיאה לאנשים כמו טליק (איך לעזאזל אתה מצליח לקום בשעות האלה כל בוקר ???) ונסעתי למסלול. הייתי בטוח שאני אהיה שם לבד. וטעיתי. מסתבר שחולון היא עיר תוססת למדי בשעות הקטנות של הבוקר (או של הלילה, תלוי מאיזה צד מסתכלים). למרות ההתנגדות הקלה מצד השרירים וההתנגדות הגדולה מצד המחשבה (קול קטן בתוך הראש צעק עליי כל הזמן: "בן-אדם, לך לישון, זה 5:30 בבוקר !!!") הלכתי. הלכתי כמו מנ-ייק. אפילו שברתי את שיא המסלול שלי (אולי הלילה יהיה דיווח בחדשות הספורט). אח"כ חזרתי, התקלחתי, טיפלתי במשבר-יום-שלישי של השותפה שלי והלכתי לעבודה. נכון לעכשיו, אני מצליח להעמיד פני ער (האנשים שמסביבי ממש קונים את זה). נכון שזה לא כ"כ נורא לקום ב-5 בבוקר ולצאת לעשות ספורט אבל אם זה יקרה הלילה שוב, אני לא אחראי למעשיי.
| |
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
