הבלוג של אילון

בשלושת-ארבעת החודשים האחרונים הקפדתי ללכת כל יום. בהתחלה זה היה לשם הבריאות, אח"כ לשם הספורט ובסוף למען הנפש. עם הזמן היוצרות התהפכו והיום הנפש זקוקה להליכה יותר מכל אלמנט אחר. זה לא פשוט ללכת יום-יום ועל אחת כמה וכמה שאני עובד במשמרות ולפעמים נאלץ ללכת בשעות הבוקר (אני לא יודע איך זה במקומות אחרים אבל בחולון מאוד חם בשעות הבוקר). לפעמים באמצע הלילה (פעם אחת התחלתי את ההליכה ב-2:30 בלילה). ולפעמים על חשבון כדורגל (המשחק הטלוויזיוני, לא המציאות). התענוג היחידי שלי בזמן ההליכה היא המוזיקה. אחת לשבועיים אני מכין לעצמי אוסף של מאה וכמה שירים ומתענג עליו עד תום. לדעתי החמצתי קריירה של עורך מוזיקלי ב-88FM. האוספים שלי הם אקלקטיים ומהנים (אני מודע לזה שזו לא חוכמה להתגאות באוסף שירים שערכת למען עצמך). בכל מקרה, הערב ההליכה הייתה משובחת במיוחד. הטובה ביותר מאז שהתחלתי ללכת. אני לא יודע למה. אני הולך כבר מאה וכמה ימים ברציפות, יום-יום. היו לי הליכות מהירות יותר והיו הליכות איטיות יותר. חמות יותר או פחות ולחות יותר או פחות. היה הכל, ובכל-זאת היום בערב, קצבית, מוזיקלית, נפשית ואיך שלא תרצו נהנתי לאללה. אולי היה משהו באוויר של דרום-מרכז חולון (יענו South Central). היה כל-כך טוב שרציתי להמשיך. היה כל-כך טוב שכמעט התחלתי לרוץ (מי שמכיר אותי במציאות יודע שמדובר בהצהרה נדירה מאין כמותה). אפילו העובדה שבסוף ההליכה חיכה לי מדיח כלים מלא שהייתי צריך לרוקן, בית לנקות, טונה של כביסה בערך להכניס לארון ועייפות רגילה, לא הצליחו להרוס את המצב רוח הטוב. בכלל, היה יום מוצלח. כדאי להיזהר, אני עוד עלול להתרגל לזה.