הבלוג של אילון

לפני כחודש+ הכתרתי את Levity כסרט הגרוע ביותר של השנה. עבר-חלף לו חודש והנה קם לו ל - Levity מתחרה רציני שאף עולה עליו ברמתו הגרועה, יח"צן במילכוד. אחד משותפיי לצפייה העיר כי היה צריך לשנות את שם הסרט ל"צופה במילכוד". הוא לא טעה.

למעשה, אני מרגיש חופשי להעניק ל "יחצן במילכוד" את תואר הסרט הגרוע ביותר שראיתי השנה.

מיד כשסיימתי את הצפייה נכנסתי לאינטרנט ע"מ לבדוק אולי יש משהו שאני מחמיץ, אולי פספסתי איזה נקודה מאוד משמעותית. לא החמצתי כלום. הסרט פשוט גרוע.

אמנם ישנן שמועות באינטרנט שהסרט (שצילומיו הסתיימו ב - 1.9.2001) נערך מחדש לאחר הפיגוע במגדלי התאומים ושישנה סצינת מפתח בסרט בכיכוב שני המגדלים המנוחים הללו, אבל אף סצינה שבעולם, ואני ממש מתכוון לאף סצינה שבעולם, לא הייתה מצילה את הסרט הזה. פשוט סרט נוראי.

החל בשמו של הסרט (באנגלית: People I know שם שמדגיש את תרבות הניים-דרופינג של ימינו שהייתה אופיינית, מסתבר, גם בשנות השישים) שתורגם לשם שיאה יותר לסרטים של ואן דאם. וכלה בסטטאטיות המרגיזה של הסרט. פושט לא קורה בו כלום.

העובדה שגרמה לי להכתיר את הסרט כגרוע ביותר ולהדיח מהפ-יסגה את Levity הנוראי קשורה בתרמית שיש בסרט.

ב - Levity, למשל, אתה לא משלה את עצמך. ברור לך מראש שבאת לדרמה שבה לא יקרה כלום: בילי בוב ישתוק, הולי האנטר וקריסטין דאנסט יהיו חמודות וזהו בערך. ב"יחצן במילכוד" זה לא ככה. הסרט עוסק בעלילת רצח מסתורית. מי שרואה את הפתיחה עשוי להשתכנע שבהמשך הסרט יעסקו ברצח אבל זה לא קורה. הסרט מדבר על חייו המפוקפקים של יח"צן ניו-יורקי וכמעט ולא עוסקים ברצח שהיה בתחילת הסרט (כשהיינו בתיכון לימדו אותנו שאקדח שמופיע במערכה הראשונה עוד יהיה משמעותי בהמשך. חבל שדן אלגרנט, במאי הסרט, למד בכיתה המקבילה).

נוסף על כל מה שציינתי עד עכשיו (התרגום הקלוקל של השם והעלילה הגוססת של הסרט) ייחודו של "יחצן במילכוד" הוא בכך שהוא אחד הסרטים היחידים שראיתי בימי חיי, בהם היהודים מוצגים כרעים נטו. תחשבו על זה, כמה סרטים יוצא לכם לראות שבהם דמות המפתח היא איזה יהודי מרושע וחסר עכבות ששולט בעולם מאחורי הקלעים. ברוב הסרטים, נעשה איזשהו איזון, במקרה הזה לא. זה מדהים עד כמה היהודים שולטים בתעשיית הקולנוע. עצם זה שעד היום בקושי נעשו סרטים אנטישמיים כל-כך במובהק מעידה על כך יותר מכל.

בכל מקרה, למי שממש מתעקש: אל פאצ'ינו מגלם (לא באופן המבריק הרגיל שלו) את איליי וורמן, יחצ"ן ניו-יורקי יהודי ממוצא דרומי, זקן, has been, שעובד בשיטות שעבר זמנן, שנסמך על לקוח מפורסם אחד, כוכב הקולנוע, קרי לאונר (רייאן אוניל שלמרות שמועות על גסיסתו/מותו וכו', נראה טוב מאוד). וורמן הוא למעשה איש ריק מתוכן, נטול ערכים שמכור לסמים ומשככי כאבים ועסוק בעיקר ב"לנקות" אחרי הכוכב שלו. באחד מהלילות הוא מתבקש לשחרר בערבות כוכבת צעירה (טיה ליאוני) שנעצרה לאחר שבילתה ערב עם לאונר (המפגש בין פאצ'ינו לליאוני, אגב, מצליח לחלץ את הסצינה הסבירה היחידה בסרט). בבוקר שלמחרת הוא קם מטושטש לגמרי וכשהוא מגלה שאותה שחקנית צעירה נרצחה הוא מבין שהוא העד היחידי לרצח. בד בבד הוא מנהל מסע שכנועים נרחב בקרב כל השמנא והסלתא הניו-יורקית ע"מ להביאם לאירוע שהוא עורך בעצמו. למי שתהה, קים בייסינגר מגלמת בסרט את הצד השפוי, היא אחותו של איליי שהתאבד לפני מספר שנים והיא מנסה לשכנע אותו לפרוש מהעיסוק ביחצנות ולעבור איתה, בחזרה לג'ורג'יה. 

אין מה לדבר, זה סרט נוראי. סטאטי. שום דבר לא קורה. לקראת הסוף (בחמש דקות האחרונות) אתה מבין שעבדו עלייך וששום דבר גם לא יקרה. וזהו, בערך. לברוח ומהר.

הבלוג של אילון בד"כ לא מפרסם תמונות מתוך סרטים נוראיים כל-כך. במקרה הזה נעשתה חריגה מהתקנים המחמירים של הבלוג רק בשביל קים בייסינגר שנשארה יפה , כמו בתקופה שהיינו יחד