הבלוג של אילון

קוראים לו סטיבן ג'רארד והוא הגיבור של עונת המלפפונים הנוכחית.

כאילו שאין שום קשר אחר בעולם. כאילו שעתיד הכדורגל נמצא ברגליו של סטיבי ג'י.

התקשורת הבריטית מצליחה (שוב) לייצר קשר-על ממה שביסודו של דבר הוא קשר די יעיל ורב-גוני אבל סה"כ קשר. זו לא הפעם הראשונה. יש אחד, קוראים אותו דייויד בקהאם שבמשך שנים מפמפמים לנו כל צעד ושעל שהוא עושה ובתאכלס, בלי יותר מדי הצדקה. הוא מוכר הרבה חולצות אבל בתור קשר ימני הוא במקרה הטוב אחד מעשרת הטובים בעולם, אם לא פחות. שלא יובן לא נכון, אני לא מזלזל בסטיבי ג'י. נהפוך הוא. משחק ההקרבה שלו בגמר ליגת האלופות נכנס מבחינתי לרשימת התצוגות הטובות ביותר של שחקן במסגרת קבוצה. קשר כמו סטיבן ג'רארד הוא מבחינתי הקשר האידיאלי. לוחם, חצוף, קשוח, אוכל חצץ וכו'. אבל הוא לא שווה את ה-32 מיליון שצ'לסי היו מוכנים לשלם עליו ולא את ה-35 מיליון שריאל היו מוכנים. הוא פשוט לא שווה את זה (לטעמי, אף אחד לא שווה את זה אבל זה כבר סיפור אחר). סטיבן ג'רארד הוא עוד הוכחה לשגעת שאופפת את עונת המלפפונים הזו. רומן אברמוביץ' באירופה, פדרמן בארץ, כל אחד בתורו מעורר מהומות אלוהים והופך את השוק על פיו. אתמול ג'רארד, הסמל האחרון של ליברפול, הודיע שהוא עוזב את הקבוצה, היום הוא חזר בו. אני לא אתפלא אם אני אגלה שג'רארד נפל קורבן לאיומים (אני מת על ליברפול אבל מדובר בעיר די קשה) אבל לטעמי הוא קיבל את ההחלטה הנכונה. כוחו של ג'רארד הוא בהנהגת קבוצה קשוחה כמו ליברפול ולא בהיטמעות בקישור עמוס ממילא של צ'לסי או ריאל מדריד. אני כבר לא מדבר על האהבה שהוא מקבל בליברפול והקהל המדהים שאף קהל אחר לא ישווה לו. לטעמי הוא עשה את ההחלטה הנכונה. אם הוא הצליח להנהיג את ליברפול לגביע הצ'מפיונס ליג הוא בהחלט יוכל לקחת אותם לאליפות.