הבלוג של אילון

הלילה חלמתי שאני חוזר לצבא. לא לקבע או משהו דומה אלא לצבא עצמו. ללהיות חייל פשוט ולח. מדים, נעליים, The works. הדבר המדהים בכל החלום הזה הוא שלא הפריע לי להיות חייל שוב. לא היה לי רע. הדבר היחיד שהטריד אותי (בחלום) הוא שהמשמרת שלי בתור חייל עמדה להתחיל תוך כמה שעות ולי לא היה מושג איך ממלאים את התפקיד שלי. הבסיס שלי היה ממוקם העיר אבל נראה באופן חשוד ביותר כמו החלק הדרומי של רח' תרצ"ו בחולון. המפקד שלי היה צעיר ושמנמן ונראה בול כמו מושי מרדלר ששירת איתי בשלישות. בניגוד למושי המפקד שלי היה רציני עד כאב ולחוץ פחד. הוא העניק לי תג של 'מש"ק נתונים אישיים' בגאווה גדולה והתנבא שאני אצליח למלא את התפקיד בהצלחה. אבל אני הייתי לחוץ פחד. לחוץ שאני לא אצליח למלא את התפקיד.זה פחות או יותר החלום.

בניגוד לחלומות אחרים שבאים אלייך בלי הסבר מניח את הדעת, את החלום הזה אני יכול לפרש לחלוטין. הטריגר לחלום הגיע בדמות בחורה שישבתי איתה אתמול שסיפרה לי על פרזנטציה שהיא הייתה צריכה לתת במשך 45 דקות בלי שהיא הייתה לגמרי מוכנה. מבחינתי זה נשמע כמו אחד הפחדים הגדולים ביותר. קשקשן ככל שאהיה, המחשבה על לדבר 45 דקות בלי שאני לגמרי מבין מה אני אומר, נשמעת כמו סיוט. אני בכלל גרוע בעמדות פנים, שקרים וחנופה. אני מתחיל להאדים. הפנים שלי מתכרכמות והעיניים מפלבלות. אני מניח שזה מה שהיה קורה לי אם הייתי צריך לדבר 45 דקות בלי לדעת על מה. זה היה הטריגר. המיקום של החלום במציאות הנוכחית שלי הוא גם די ברור לי. אני נמצא בצומת של הכרעות. כלומר, אני כבר כמה חודשים נמצא בצומת הזו וכל פעם מגיעה לכיווני הכרעה אחרת. פעם זה עבודה, פעם זה התואר, פעם זה בחורה ופעם זה סתם. כל פעם משהו אחר. לרגעים קצרים אני באמת מפחד שאני לא לוקח את ההחלטה הנכונה. שאני אמצא את עצמי במצב שאני לא יודע מה לעשות. כנראה שזה העניין של החלום. זה לא כמו לבוא עירום לביה"ס אבל זה קצת דומה.