הבלוג של אילון

בשנים האחרונות, אחת מההנאות האינטלקטואליות הגדולות בחיי, היא הטור של אדם ברוך, "שישי". בהתחלה הוא היה מוצב בתרבות מעריב ועם הזמן עבר למוסף שבת.

האמת, אני לא יודע איזה מקום הולם יותר את הכתיבה הכל-כך מיוחדת שלו. מהצד האחד השפה המוקפדת, האבחנות המדויקות, העיסוק בהלכה ובכלכלה והפשטתם לרמה שגם ההדיוטות יוכלו להבין, הופכות אותו למועמד קלאסי ל"תרבות מעריב". ובכלל, תרבות ישראל יכולה להתמלא בגאווה על שיש לה את אדם ברוך. אבל, מבנהו של הטור, תוכנו והעובדה שהוא עוסק בעיקר במין סיכום השבוע שכזה (עם דגש על שאלות הלכתיות שנשלחו ע"י קוראים וסוגיות כלכליות ותקשורתיות) הופכות אותו למומעד ראוי למוסף השבת (שהוא גם החלק הרציני יותר בגליון סוף השבוע של מעריב).

כך או כך, "שישי" של אדם ברוך, היה ונותר אחת הפנינים המרכזיות בעיתונות, מבחינתי. בזמנו, אהבתי מאוד לקרוא את מוסף השבת. אלא שככל שנקפו השנים והפוליטיקה בארץ הפכה לכר מרעה לזונים וזונות החלפתי את תחומי העניין (עברתי לציצים וכדורגל) ונותרתי נאמן בעיקר לאדם ברוך וגל אוחובסקי (את אוחובסקי אני מעריך בעיקר בגלל ההספק האדיר שלו - הוא יושב כל שבוע וכותב על עשרה דיסקים, זה מרשים).

הייתי שמח להגיד שבזכות "שישי" התחברתי להלכה ולכלכלה וכו' אבל אני חייב להיות הגון ולהודות שההלכה מעניינת אותי אך ורק כשהיא מובאת בטור הנ"ל ולא כנושא שיש בידי לעסוק בו. והכלכלה עדיין סבוכה מדי בשבילי (ולכן אני בורח לכדורגל). אני לא מכיר את אדם ברוך. והביוגרפיה שלו לא כל-כך חשובה לי. אני מוקיר לו תודה על כך שבניגוד לכותבים אחרים (רון מיברג, למשל) הוא גם לא מתעקש לחלוק איתי ועם שאר קוראי העיתון את חייו, אלא שומר את חלק הארי שבהם, לעצמו.

את האיור המצורף "השאלתי" מעיתון תל-אביב. הלוואי עליי כשרון כזה. אם מישהו מכם נתקל בעיתון במקרה, אנא הודו לו בשמי.