הבלוג של אילון

"היומן של רון" חברי הטוב פירסם פוסט שעיקרו עוסק במאן דהו שלפני שלוש שנים היה איתו באותו קו פתיחה והנה היום, מקץ שלוש שנים, המאן דהו נמצא "על הסוס" בעוד "היומן של רון" נמצא על האוטובוס, בדרך לעבודה.

אני מכיר את הקטעים האלה. כולנו מפחדים מהפגישת מחזור הוירטואלית הזו. מהרגע בו נצטרך לראות אנשים שבשלב זה או אחר היו איתנו באותו קו פתיחה והנה היום הם אנשים כל-כך שלמים ומושלמים בעוד אנחנו עדיין מתלבטים, חוככים בדעתנו, לא יודעים ולא סגורים על עצמנו. דיברתי פעם עם מישהי שעברה את גיל שלושים (ואפילו את גיל 32 אבל לא את 34) שאמרה לי שאיפשהו אחרי גיל שלושים הדברים האלה מפסיקים להטריד אותך, כלומר, העשור הרביעי לחייך מביא איתו שלווה שאינה אופיינית לגיל העשרים פלוס ולמרדף אחרי הישגים שלא לגמרי קשורים אלייך.

רוב החברים שלי (או החברים הקודמים שלי) כבר נשואים, לחלקם יש ילדים, חלקם נמצאים בתחילת הדרך למשכנתא או בהמשכה, וכשהם נפגשים הם שולפים פאלם-פיילוטים ומשווים גדלים (אשכרה ככה). בזמנו קינאתי בהם. הם ייצגו בעיני הסתדרות בחיים והגעה למקום שבו אין לחץ וכו' אלא שלא לקח לי הרבה זמן להבין שטעיתי ולקח לי עוד יותר זמן לקלוט שבהופעות שלי הם אלו שמסתכלים עליי בקנאה ולא בגלל קטע של כשרון או יכולת מוזיקלית אלא בגלל שאני עדיין מגשים מעט חלומות שעוד יש לי (ושבכלל ניתנים עוד להגשמה).

אני מבין את "היומן של רון". המפגש עם אנשים מעברך עלול באמת להיות מבאס. וחוצמזה, יש אנשים שניחנו בכשרון מיוחד לביאוס.

היה לי אחד כזה. חבר בתיכון שכל פעם שהייתי פוגש אותו הוא היה מצליח לבאס אותי בקשר לנושא זה או אחר. כשהלהקה שלי הייתה בשלבי התפרקות הוא סיפר לי על הלהקה שלו ועל כמה שהם הצליחו בהופעה נידחת זו או אחרת ואיך שהם היו להיט וכו'. לפני שנתיים פגשתי אותו אחרי כמה שנים טובות שלא נפגשנו. אני חזרתי הבייתה (ברגל) מהעבודה והוא עמד ברחוב וחיכה למשהו. קנינו יחד בורקסים והתחלנו לדבר על החיים וכו'. הוא קישקש ללא הפסקה על כמה שטוב לו ואיך שהוא הסתדר וכו'. במהלך הדיבור נדבק לו גרגר סור של שומשום לשפה. הוא לא שם לב ואני לא אמרתי לו. וככה הוא עמד במשך כמה דקות טובות ודיבר על ההצלחות שלו בחיים ואני שתקתי. לא יכולתי להסיר את העיניים מגרגר השומשום ולא יכולתי להפסיק לחשוב על כמה מטופש הוא נראה ככה. זה היה שווה את כל המייסס שלו. מאז יוצא לי לפגוש אותו הרבה. הוא עדיין מספר לי כמה טוב לו בחייו וכמה רחוק הוא הגיע אבל היום אני םשוט יודע שזה הכול "בובאמייסס" לא הרבה יותר מזה.

אין הרבה פואנטה. רון לא בתקופה מזהירה כל-כך כרגע ומהיכרותי איתו הוא לא אחד מהאנשים שיתעודדו מאימרות היהיה בסדר אבל אני for one באמת מאמין שיהיה.