הבלוג של אילון

לפעמים, חוסר היכולת של יוצרי סרט מסוים לתרגם את הפוטנציאל שקיים בו לסרט שווה באמת הוא מתסכל. זה בדיוק המקרה של "בסוף הדרך" (שהוא תרגום ממש לא מוצלח לשמו המקורי של הסרט The final cut). ממש עצוב. רובין וויליאמס הוכיח כבר יותר מפעם אחת שהמנעד שלו כשחקן הוא עצום (ואני אומר את זה למרות שאני לא מאוהדיו של וויליאמס), הרעיון העומד בבסיסו של הסרט הוא אדיר, הצילום משובח ואיכשהו הכול יורד לטמיון בעריכה בלתי ברורה, קווים עלילתיים שלא הולכים לשום מקום. ממש בזבוז נפשע של רעיון מוצלח. תארו לכם שעוד לפני שאתם נולדים, משתילים בכם שבב שמתעד את כל החיים שלכם. כל דבר ודבר. תחשבו גם שאחרי שאתם מתים מגיע עורך קולנועי שלוקח את כל מה שראיתם לאורך החיים ועושה מזה סרט יפה ומרגש של שעה. נשמע נחמד, נכון ? תחשבו גם שהעורך הזה רואה אתכם בכל הרגעים. הכל כולל הכל. הרגעים שאתם מחטטים באף, הרגעים שאתם שרים לעצמכם, רגעי המבוכה, הרגעים שאתם מביאים ביד ולמעשה, כל רגע אפשרי. נשמע פחות נחמד, נכון ?

עכשיו תארו לכם במאי שבסרט הבכורה שלו לוקח את הרעיון הזה, מציב את וויליאמס בתור עורך שכזה (וזה בעצם שדרוג של התפקיד המצוין שהוא עשה ב"לחיות בתמונות"), מריץ אנה ואנה את מיירה סורבינו וג'ים קאביזל ומחרבש לחלוטין סרט על איש שעובד במקצוע שכזה ועובר את כל הבעיות האתיות שהמקצוע הזה מציב בפניו. די עצוב, נכון ?

אפשר להימנע מ"בסוף הדרך" וממש ממש חבל שכך.