הבלוג של אילון

במוצאי שבת הייתי בקיסריה בהופעה המשותפת של שלום חנוך ושלמה ארצי.

אני חייב להודות למרבה הבושה שזו הפעם הראשונה שבה הייתי בהופעה של מי משני האדונים האלה ובכלל בקיסריה. לא נעים, בכל-זאת, עד גיל 29 בן-אדם צריך לצבור קילומטראז' מסויים של הופעות בקיסריה ובעיקר הופעות של שלמה ארצי עם כל הנה-נה-נה-נה-נה והמניירות האחרות. האמת, באתי בגלל שלום חנוך. לא מהיום אני מחזיק בדעה שהוא מס' 1 (בארץ לפחות) וההופעה במוצ"ש רק עזרה לי לחזק את הדעה הזאת. אם להגדיר את זה בשתי מילים אז "אין עליו" יגדירו את זה הכי טוב. בניגוד לכל מה שציפיתי וחשבתי על ההופעה הזו מדובר בהופעה משותפת של שניהם. בשבעים אחוז מהזמן הם ביחד על הבמה, מבצעים שירים האחד של האחר ולמרות שהטעויות הקלות בטקסטים שהיו חמודות בהתחלה ומעיקות לקראת ההמשך מעידות על "מסחרה" מצד הצמד, אפשר לסלוח בסך הכל הכללי. למרות הציוות בין שניהם, כל אחד מהם מצליח לשמור על הפרסונה הבימתית שלו לאורך כל ההופעה. שלום חנוך, הרוקר האמיתי מבין השניים הוא עוצמתי ברמות אחרות. זה פשוט לא יאומן ולמרות שקיסריה נחשבת בד"כ לביתו השני של שלמה ארצי (ושלום חנוך בד"כ מקושר למקומות כמו "צוותא") זה הרגיש לאורך כל ההופעה כאילו שלום חנוך הוא זה שבאמת צריך להופיע בקיסריה. ארצי היה עמוס בשטיקים הרגילים שלו., זה לא שהוא לא השקיע בהם מאמץ אבל זה הרגיש כאילו הוא קצת מזייף למען הקהל. הריצה אל הקהל, השירה המעצבנת הזאת (דחיסת טקסט של בית שלם לשורה אחת וכו') והמימיקות האלה שלו, לא נעדרו גם הפעם. לא אהבתי את זה.

בכלל, ההפשרה ביחסיי עם שלמה ארצי החלה לפני 4 שנים, אני די מסמפט אותו אבל כנראה שאני עדיין לא בשל בגילי המופלג לשרוד הופעה שלו בקיסריה בלי לעטות עליי את הציניות הקבועה שהייתה לי ביחס אליו. יש דברים שלא משתנים או שלוקח להם הרבה זמן להשתנות.

אני חושב שהדבר שהכי הדהים אותי בהופעה הזו הייתה היכולת של שלום חנוך לנכס לעצמו, בקלות רבה כל-כך, את השירים של ארצי. כשהוא שר (לבד עם משה לוי) את "פתאום כשלא באת" או "זה מה שנשאר" זה ממש הרגיש כמו שיר של שלום חנוך. עיבוד של שלום, גיטרה של שלום והגשה של שלום. טביעת האצבע שלו היא כנראה חזקה משזכרתי או ממה שהעזתי לחשוב. הוא באמת ענק.

ובכלל, היו המון רגעי קסם בהופעה הזו ושלוש וחצי שעות של מוזיקה משני היוצרים החשובים ביותר ברוק הישראלי לדורותיו. העובדה שההופעה יכלה להימשך בקלות עוד 3 שעות ועדיין לא להכיל את מטיטב הלהיטים של השניים רק מעידה משהו על היכולות והעוצמות של שני הענקים האלו. עד מוצאי שבת לא הייתי בחיים שלי בהופעה בקיסריה (למרות שהחברה שלי נוטים לזכור אותי בכמה וכמה אירועים במקום: שירי הייתה בטוחה שהייתי איתה באלאניס מוריסט בקיסריה, אסנת הייתה בטוחה שהייתי בסוזן ווגה בקיסריה. לא פגשתי את שתיהן. בדוק) ובתור חוויית בכורה המקום האיר לי פניו. חוץ מהעצמות של התוכעס שכואבות כבר מאחרי ההופעה וחוץ מהנהיגה הארוכה הבייתה היה ממש ממש בסדר. מי שלא ראה ממזמן הופעה של אחד מהשניים או שמחפש הזדמנות ללכת להופעה גדולה באמת חייב לעצמו את "התחברות", זה שווה את הכסף והמאמץ.