הבלוג של אילון
"אין כמו עכשיו בשביל לדעת כמה פעם היה טוב" (חבר של עידן עמיאל) |
| 8/2005
צעד קטן לאנושות, צעד ענק בשבילי
עזבו את היום המחורבן שהיה לי שלשום. עזבו את היום המתיש שהיה לי אתמול שבמהלכו לא הייתה לי דקה לכתוב על היום המחורבן שהיה לי שלשום (כי גם ימים רעים שווה להזכיר מדי פעם), עזבו הכל. אתמול בלילה, 0:00 שעון חולון, במהלך ההליכה היומית שלי, אחרי 3 ק"מ לערך, בין המטר ה-2,300 ל-2,400 במסלול ההליכה המפורסם ביותר בחולון, אחרי 6 דקות שבהן Kashmir של לד זפלין מכה לי ללא רחמים בעור התוף המותש כשאר הגוף, רצתי מאה מטר. לבד. בלי שאף אחד רדף אחריי, בלי שחיות טורפות השתרכו בעקבותיי, בלי שום סיבה הגיונית נראית לעין. רק אני, והשאיפה שלי לרוץ. לא התפתח קצב מאיים במיוחד ואספה פאוול (שיאן העולם במאה מטר) יכול לישון בבטחה. אני לא מתכוון לערער על מעמדו. זה לא קצב שיביא אותי לאולימפיאדה וגם לא לאולימפיאדת הנכים. אבל רצתי. מיוזמתי. ושרדתי כדי לספר על זה ואפילו כדי להמשיך את המסלול ולסיים אותו (לא לפני שרצתי עוד מאה מטר). קשה לי לזכור מתי בדיק הייתה הפעם האחרונה, אבל ריצה לשם ריצה, לא רצתי מאז שהייתי בן 12 אני חושב. משהו כזה. אולי 13 או 14 אבל בהחלט לא הרבה אחרי זה. לא בשיעורי התעמלות, לא בצבא ולא בשום מקום אחר. והנה, אתמול בלילה, צעד קטן לאנושות, צעד ענק בשבילי. אני לא מתכוון להפוך את זה למנהג. החווייה החד פעמית הזו הייתה מרנינה כלשעצמה וחבל לסכן את הזכרון המתוק של אתמול בלילה ולבזות אותו, אבל איך שלא יהיה, שמחתי לראות שאני ממש מסוגל לעשות את זה. גם אני יכול.
| |
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
