שלומות,
ימים עמוסים עוברים על כוחותיי וכוחותיי שאינם מורגלים בימים שכאלה מוצאים את עצמם עייפים מדי בכדי לכתוב. כך או כך, אני מושכנע שכבר נוצרה רמת מתח בלתי נסבלת לגבי הניסוי הקל ב"מלהולנד דרייב" שערכנו בוֶרֶד ביום שישי. להלן המסקנות:
ורד, שמדי פעם צופה בסרטי סינמטק וכיו"ב (ולפיכך נתפסה כמי שתדע להעריך את המופתיות שבמלהולנד דרייב), אכן צלחה את הסרט ואהבה אותו. גם אם נדלל מההתלהבות של ורד את הנסיונות לספק את תאוות המחמאות שלי לגבי הסרט (אני צמא לקומפלימנטים כאילו הייתי אחד מהמפיקידם של הסרט וכאילו ההצלחה של הסרט פירושה יותר בחורות, יותר כסף בבנק, יותר בריאות), עדיין ניכר כי הורד נהנתה מהצפייה. השאלות שהיא שאלה לאורך הסט העידו על הרבה עניין ועל יכולת בלתי-מבוטלת לפיענוח סרטים. לקראת סוף הסרט היא איבדה את עצמה בהתרחשויות אבל all in all הייתה חווייה מהנה. יש עוד שני קנדידטים לצפייה בסרט (אותם שניים שהיו גם לפני שבועיים). בקרוב יובאו המסקנות ואז יחל תהליך הפרידה הארוך שלי מהסרט הנ"ל. יש לי הרגשה שמיציתי את נושא "מלהולנד דרייב" בחיי, זה סרט אדיר-ענק-גאוני ואקח אותו איתי לאי בודד גם במחיר ויתור על סרטים אחרים, ובכ"ז, יש לי עבודה, יש מוזיקה, יש עניינים בוערים אחרים.