הבלוג של אילון

עד ה - 14.9.2001, שחר אבן-צור היה מבחינתי לא יותר מעוד קוריוז נחמד. המתופף הארוך של מוניקה ששר את "180", האח הגדול של צוּרי מנעליים, ההוא שהיה לו עניין עם דנה (או שלא היה, אנ'לא יודע) ובאמת לא שום דבר מעבר לזה.

אבל, באותו יום שישי, אחרי החתונה של נעה ואייל, הלכתי עם בח"ל דאז להופעה של מוניקה סקס. זה היה בדיוק אחרי שהם הוציאו את "יחסים פתוחים". עד אמצע ההופעה הכול היה נחמד, אפילו נהנתי, ואז, שחר התחיל לשיר את "מוצש בקניון". כתבתי כבר פעם על הרגעים האלה בהם אתה שומע שיר והכול מתחבר לך, הכול יושב במקום, הכול זורם (ועוד כל מטאפורה שאפשר למצוא לסיטואציה הזו). ככה זה היה. שמעתי את השיר וממש-ממש אהבתי אותו. לא יודע למה. זה לא שיר כזה מוצלח. עוד באותו הרגע הפכתי אותו לשיר שלה ושלי. שלה, לא ידעה בכלל מהעניין וספק אם עד היום היא יודעת. זה השיר שלנו.

כך או כך,שנתיים מאוחר יותר שחר אבן-צור הוציא את אלבום הבכורה שלו. לפני שגלגל"צ הצליחו להמאיס לגמרי את "עירומים" עוד הצלחתי לשמוע את השיר ולאהוב אותו. שחר אבן-צור מייצר רוק נורא פשוט (ואנשים לא מנומסים קוראים לו שבלוני וקלישאתי), רוק גיטרות בסיסי מופק טוב מאוד (אחד הדברים הבולטים באלבום), מלודיות פשוטות, טקסטים ככה-ככה ובכ"ז, התוצאה הכללית מאוד מחמיאה. או בקיצור, החל מהיום אני מצרף את שחר אבן-צור לרשימת הטובים, את "דבורה" שלו אני מצרף לרשימת שירי השבוע. וזהו. בשמחות.