הבלוג של אילון

למתבונן התמים מהצד (אני במקרה הזה), קומדיה רומנטית נדמית כעסק פשוט למדי. מוצאים כוכב-על וכוכבת-דרג-ב' (או להיפך, כמובן) ודואגים שתהיה כימיה ביניהם, מסדרים לה את השיער בתספורת חמודה/מגניבה (ע"ע מג ראיין) מצרפים כמה דמויות משנה, כמה הפוגות קומיות, מצלמים, מייצרים את הבאזזז הנכון ובזמן הנכון וזהו, יש לכם קומדיה רומנטית. היוצרים של "היצ'" עשו את כל זה (למעט עניין התספורת). ההפוגה הקומית בדמות קווין ג'יימס ("מלך השכונה" ובכללי, אחד מהשמנים האהובים עליי) התבררה כסבירה לחלוטין. אווה מנדס עסיסית למדיי ובהחלט נראית כמו בת-זוג אידיאלית לוויל סמית' (בתחילת הסרט היא לבשה, ללא כל סיבה תסריטאית נראית לעין, חולצה של הביטלס, מה שמוסיף אוטומטית ניקוד לסרט). הבאזז היה במקומו, כיאה להפקה הוליוודית מושקעת ובכלל ל"היצ'" היו את כל הסיבות להצליח. והוא אכן הצליח. כמו (כמעט) כל דבר שוויל סמית' נוגע בו, הסרט הצליח. ועם הצלחה קשה להתווכח. ובכלל, למה להיות משבית שמחות ? למה לבוא ולהגיד שמדובר בקומדיה רומנטית גנרית כל-כך צפויה עד שזה ממש מתסכל ? ולמה לבוא ולהגיד שכמו שקורה לפעמים בז'אנר הזה, הסרט ארוך יתר על המידה והיה אפשר לקפל אותו הרבה יותר מהר ? ולמה להגיד שוויל סמית' כל-כך full of himself עד שלא תמיד נשאר מקום על המסך לשאר הקאסט שסובב אותו ?

אין שום סיבה טובה להגיד את כל זה. הרי באתי להיות נחמד. אז הנה אני נחמד: אפשר לראות את הסרט בסבבה, מהרגע שזה מתחיל להיגרר, תספרו רבע שעה והסרט ייגמר. קווין ג'יימס הוא ידיד המחלקה, גם אווה מנדס ולפיכך, הגישה חיובית. הסרט קצת פחות.