הבלוג של אילון

על-סף פתיחת העונה, נראה כאילו משהו טוב קורה לליגת העל. לא, עדיין לא מדובר במהפכה ניהולית או שינוי היחס לקהל ועניין זכויות השידור או כל שאר הדברים שמעידים על שינוי בתשתית החשיבתית של ליגת העל וההתאחדות לכדורגל. מכבי חיפה עדיין הודחה מאירופה בדרך הכי ישראלית ומעצבנת שאפשר. התקשורת ממשיכה לתפקד כסוכן כפול ועושה את מירב המאמצים למנוע שקט תעשייתי מספירת הכדורגל בארץ תוך ניצול ציני למדי של רמתם השכלית והתרבותית של העוסקים בדבר (ולמי שעלול להיעלב, הכוונה היא לאו דווקא לשחקנים) ובסופו של עניין, אף אחד לא לגמרי בטוח שנראה מצד רוב הקבוצות בליגה רמה טובה יותר.

אבל...בבליל החדשות הרעות משהו טוב קורה ואולי נצליח ליהנות ממנו כבר בעונה הנוכחית.

אפשר לציין מס' גורמים להתעוררות שעוברת על ליגת העל ועל התכונה של פתיחת העונה:

• הנבחרת – מי שקורא בבלוג הזה מספיק זמן, יודע מה דעתי על אברהם גרנט (לא חיובית בכלל). אני מאמין שבתקופת שלמה שרף עם רביבו וברקוביץ' נבחרת ישראל נראתה טוב יותר והייתה מעניינת יותר. ברם אולם, אין מה לדבר, גרנט הביא את הנבחרת למצב שבו היא בהחלט בעלת סיכוי לשרוד את הבית המוקדם ולהגיע לפלייאוף. אפשר לדבר עד מחר על מזל ו"התחת של גרנט" (מה לעזאזל אומר הביטוי הזה ???) אבל בסופו של דבר דברים נמדדים במבחן התוצאה ובמבחן הזה, ישראל רחוקה התעלות אחת ויציבות בשני המשחקים מול פארו מעלייה משמחת למונדיאל הקרוב (למרות שבפעם האחרונה ששלחנו ייצוג ספורטיבי ישראלי לגרמניה זה לא נגמר טוב). אני יודע שהנבחרת לא נראית כל-כך טוב ולאף אחד מאיתנו אין סיבה להאמין שישראל תצליח לנצח את נבחרת שוויץ המתחדשת בביתה, אבל אני הייתי זה שהבטיח הפסד לאירלנד ולצרפת בארץ והייתי זה שצפה תבוסה לאירלנד בחוץ ונתבדה שוב ושוב (ושוב). ההצלחה והעניין של הנבחרת בלטו על רקע העונה הקודמת שהייתה נוראית ועל אחת כמה וכמה שהם דרבנו את הקהל ועוררו עניין בליגה המקרטעת שלנו גם בעונה הזו.
• ה(ע)גלקטיקוס – לא משנה איך יקראו להם, ולא משנה העובדה שאת העונה מכבי ת"א פתחה בהפסדים בשני המשחקים הראשונים, ההחתמה של ברקוביץ', רוסו ובעיקר, ההחזרה של אבי נמני - שלמרות כל הנאצות והגידופים שהרעפתי עליו לאורך השנים, אין לי אלא להודות שהוא השחקן החשוב ביותר וללא ספק המשפיע ביותר בארץ – הפכו את מכבי ת"א למועמדת בעיני עצמה ובעיני העולם לאיים על ההגמוניה של מכבי חיפה. ההחתמה של שלושת הכוכבים האלה היא לא משמעותית בפני עצמה מבחינת ההרכב של הקבוצה אלא מבחינת ההודאה של קלינגר ושל הנהלת מכבי בטעות. זה לא דבר של מה בכך. עונת הבלהה האחרונה שעברה על הקבוצה הבהירה לכולם שדברים צריכים להשתנות. היקיצה מההתנהגות השחצנית שבה התנהלה מכבי ת"א (על הספסל ובחדרי ההנהלה) עלולה להיות התוסף לדלק שיניע את מסע האליפות של הקבוצה בעונת המאה למועדון. אני לא מתרשם משאר ההחתמות של הקבוצה (קאקו, אליאב, יחיאל, דוארטה, טריקה וגונזאלס) כיוון שלטעמי, השחקנים שכבר היו בקאדר של מכבי ת"א היו לא פחות טובים. לעניין מכבי ת"א שווה להקדיש פוסט נפרד כיוון שאין לי ספק שיחסי הכוחות בקבוצה יהיו הנושא העיקרי העונה. נכון לעכשיו, שווה להגיד שבניית ה(ע)גלקטיקוס של מכבי ת"א חיממה את עולם הכדורגל הישראלי וכנראה שלטובה. בינתיים, לפחות.
• יותר גרוע לא יכול להיות – בדיוק. העונה שנגמרה לפני כמה חודשים השאירה אצל כולם את התחושה הזו. אני לא מתכוון לאוהדי הפועל ת"א שעברו עונה זוועתית למדי ואני גם לא מדבר על אוהדי מכבי ת"א (שליגת האלופות לא הצליחה להמתיק להם את העונה המסריחה) אני מדבר על כלל ציבור אוהדי הכדורגל בארץ ובעיקר, על העוסקים בענף. החולשה של "הגדולות" בעונה שעברה השאירה ואקום שהתמלא בנצרת עילית, בני יהודה ת"א, מ.ס אשדוד ובעיקר, מכבי פ"ת. ארבע הקבוצות האלו השיגו בעונה שעברה הישגים אדירים מבחינת המיקום הסופי בטבלה. שתיים מהן הגיעו לאירופה ועם האוכל בא התיאבון. בני יהודה שמרה על רוב הסגל ובעיקר על בטורינה, בן לוז ובלדוט. מ.ס אשדוד גם שמרה על רוב הסגל והתחזקה במידת האפשר (אם כי העזיבה של אסי רחמים עלולה להיות טראומטית). איווניר אמנם איבד את זיו ודוארטה אבל יש בהחלט סיכוי סביר שנצרת תגלה שהיא לא הייתה תלויה בהם מלכתחילה. ולמכבי פ"ת (שאיבדה את בן-יוסף ואלברמן) יש את הקסם הלוזוני שמגן עלייה ובעיקר שוער מעולה בדמותו של אוהד כהן. אני לא צופה שאף אחת מהן תגזול את האליפות או את אחד משני הגביעים. אני בהחלט צופה שהקבוצות האלו ייתנו פייט קשוח לשלוש-ארבע הקבוצות שאמורות (בתיאוריה) להרכיב את הצמרת.
• החזרה של מכבי נתניה, הפועל כפ"ס והאיצטדיון של סכנין – אולי זה הרומנטיקן שבי ואולי זו הסימפטיה הבלתי-נדלית שיש לי לראובן עטר, אבל אני חייב להודות שהחזרה של נתניה לליגת העל משמחת אותי במידה לא הגיונית כמעט. נתניה החתימה את בנין וטלקר שאמורים להוסיף מימד של נסיון למי שכרגע נראית כמועמדת העיקרית לרדת ליגה ומי יודע, אולי בעזרתם, איצטדיון "הקופסה" של נתניה יחזור להיות משאבת נקודות שתפיל את כולם. לא רחוק משם, הפועל כפ"ס מתמרקת לקראת פתיחת העונה ומתהדרת בכמה רכישות שוות במיוחד (בעיקר קרלוס צ'קאנה ויניב אברג'יל). ההרכב של כפ"ס נראה יציב למדי כבר בעונה שעברה ובעזרת החיזוקים המתאימים יש בהחלט סיכוי שהם יצליחו בשעה טובה ומוצלחת מבחינתם, לתקוע יתד בליגת העל ולא לנשור ממנה, כפי שהם רגילים, בסיומה של כל עונה. ובמעבר חד צפונה יותר: למרות ההודעות על בעיות במימון של סכנין וההודעה של גנאים שהוא עלול להתפטר כתוצאה מכך, יש בהחלט סיכוי סביר שאם האיצטדיון של סכנין יעמוד לרשותה, היא תהפוך להיות קבוצת בית קשוחה ולוחמנית (קשוחה ולוחמנית היא הייתה בעונות הקודמות, עכשיו סוף סוף יהיה להם בית). השמירה על סוואן עקרונית ביותר לקבוצה של המגזר.
• החזרה של "הגדולות" – למרות כל המחמאות שחלקתי לקבוצות הקטנות יותר, כל ליגה צריכה כמה קבוצות מובילות שיתוו את הדרך וישמשו מודל לחיקוי ושאיפה לרוב השחקנים. בשנה שעברה הפועל ת"א ניצלה בעור שיניה, מכבי ת"א הייתה קיימת בעיקר כפיקציה תקשורתית והמקום הרביעי של בית"ר לא משכיח מאף אחד את העובדה שמדובר בעונה מבוזבזת לחלוטין. השנה, ולפחות כמו שזה נראה כרגע, למעט מכבי חיפה (שאסור לזלזל בה), מכבי ת"א והפועל ת"א תתמודדנה על התואר או לפחות תהיינה קרובות. קשה לי בתור אוהד הפועל מסורתי להיות אופטימי לגבי הסיכויים של הקבוצה אבל בינתיים, זה בהחלט נראה ומרגיש טוב. אני לא יודע למה (באמת שאני לא יודע למה) אבל יש לי אמון מסוייג ביכולות של אלי אוחנה, ובעיקר באלו של צוות שחקניו, להוביל את בית"ר לעונה ראויה. הבעיה היא לא המיקום הסופי. הבעיה העיקרית היא היכולת של הקבוצה. אוהדי בית"ר רגילים לראות את הקבוצה שמחה ותוקפנית ואני מתקשה להאמין שאוחנה ישרוד עוד עונה ברמה הנוכחית. לבית"ר יש את טוטואנה, אנסומבו, יואב זיו, מליקסון, ברוכיאן ואסולין ואם אוחנה לא יפריע להם, עלולים לצאת דברים טובים מאוד. לליגת העל חשוב שבית"ר תהיה בכושר טוב ותהווה איום על הצמרת. כמות כזו של קהל היא בהחלט חיונית ליצירת אווירה (הגם שמדובר בחיות גזעניות).
• ההתאחדות לכדורגל – אני לרגע לא מתכוון להחמיא לחלמאים שיושבים ברח' אבא הלל (משום מה במעריב מאוד אוהבים להשתמש בביטוי הזה) אבל החוכא והאיטלולא שמלווה כל החלטה של ההתאחדות, רק מצליחה לייצר עניין יש מאין. למשל, מבנה הליגה. אני משוכנע שבאף ליגה בעולם לא מקיימים דיון, ערב פתיחת העונה, כמה קבוצות יעלו או ירדו. זה נראה לי טיפשות וחובבנות ממדרגה ראשונה. בישראל זה קורה, באדיבות איצ'ה מנחם. המשמעות העיקרית והמיידית של הדיון הזה הוא שלקבוצות שווה יותר להשקיע ולהתחזק כיוון שבמקרה של יורדת אחת כל השאר תשרודנה.  
• התקשורת – וכמובן שאי אפשר בלי אזכור של המעצמה השביעית. התקשורת מלבה את האש, מחממת את כל הגזרות האפשריות, מעלה את כל הספקולציות הקיימות  , ממציאה את כל ההמצאות האפשריות, אבל בסופו של דבר, כנראה שהיא עושה משהו נכון כי עובדה: כמות המנויים שנמכרה העונה בקבוצות ליגת העל שוברת שיאים. הסיקור התקשורתי וההיסטריה הקבועה שמלווה אותו בארץ שוברים שיאים ואולי זה מה שצריך כדי לייצר תרבות כדורגל נורמלית וקבועה.

תאמינו או לא, אבל הפוסט הזה יכל להיות ארוך יותר. על קצה המזלג, אלו הסיבות העיקריות שבעטיין, ערב פתיחת העונה ומכבי ת"א מוכרת כרטיסים במאות שקלים למשחק גביע הטוטו מול הפועל ת"א. אלו הסיבות לכך שאימוני פתיחת העונה של הקבוצות נראו כמו קרנבל ססגוני ולא כמו האירוע המשעמם שהם באמת. ואלו ההנחות שאם לא תתגשמנה בסוף העונה, יגרמו לאובדן אמון חריף בכדורגל. אני לא חושב שנצליח לשרוד עוד עונה דפוקה כמו הקודמת. ממש לא חושב.