הבלוג של אילון

אחת לכמה זמן, הגורל מזמן לי סרטים שווים למדי בהפתעה ו"בחברה טובה" הוא ללא ספק אחד מהם. אילן היוחסין של הסרט אכן הבטיח גדולות ונצורות: פול וייץ, במאי ותסריטאי הסרט, היה שותף (עם אחיו) ליצירת "אמריקן פיי" שאמנם לא הייתה יצירת מופת אבל בהחלט בלטה בז'אנר הספציפי שלה. אח"כ הוא ביים את "רווק פלוס ילד" שהיה בהחלט חביב בז'אנר שלו (קומדיות דרמטיות) ועכשיו וייץ השלים בהצלחה את המעבר מקומדיות דרמטיות לדרמות קומיות (שזה נשמע אותו דבר ונראה אותו דבר אבל מרגיש קצת אחרת). "בחברה טובה" הוא שם בעל משמעות כפולה. חברה טובה במובן הקפיטליסטי אבל גם במובן האנושי, ושתי המשמעויות הללו והיחסים הטעונים שביניהם מרחפים מעל הסרט. קשה לקרוא לסרט הזה 'ביקורת נוקבת' על אמריקה התאגידית אבל וייץ בהחלט לא חוסך את שבטו מפניו של עולם העסקים העכשווי והממבו-ג'מבו הניו אייג'י שמלווה אותו. וייץ יודע שהעולם שייך לצעירים אבל "בחברה טובה" הוא נקמת הדינוזאורים שלו. בכלל, מעניין לבחון את התהליך שעבר על וייץ ועל גיבוריו עם השנים. החל בנעורים השופעים של גיבורי "אמריקן פיי" המשך באינפנטיליות של וויל, בגילומו המוצלח של יו גרנט ב"רווק פלוס ילד" וכלה בדן פורמן (דניס קוויד שכבר אף פעם לא יקבל את הריספקט שמגיע לו) שמגלה שהחיים נגמרים בגיל 50, למרות שהוא ממש לא מוכן לזה. וייץ, בעזרת גיבוריו הנלהבים מוכיח שהעולם שייך לצעירים. בהתחלה הוא שיתף עם ההנחה הזו פעולה, אח"כ הוא תהה אודותיה ו"בחברה טובה" מספק את דעתו האמיתית בנושא. אם מסלקים מ"בחברה טובה" את הסרקזם וההפוגות הקומיות הקצרות, מגיעים למסקנה לא נעימה במיוחד. הזדקנות sucks. ביג טיים. דן פורמן (דניס קוויד), עובד שנים באותה עבודה, מצליח ומקודם אבל מודע למגבלותיו, נאלץ לקבל את קרטר דורייה (טופר גרייס) וורקוהוליק צעיר והיי טקי בתור בוס. כל זה קורה לו בזמן שאשתו נכנסת להריון וביתו הגדולה (סקרלט ג'והנסון) הולכת לקולג'. בניגוד לרבים מבני גילו, פורמן מרגיש עדיין נמרץ וחיוני אבל האילוצים של חיי המשפחה, מקשים עליו לתת פייט הגון לדורייה. הערך המוסף לנושא יחסי העבודה מגיע מכיוון הרומן המתפתח בין דורייה לביתו הבכורה של פורמן. בסופו של עניין "בחברה טובה" הוא סרט טוב מאוד שמספק שעה וחצי שווה לגמרי שגם מעלה מחשבות (לא נתקבלו מסקנות מיוחדות). המלצה חמה בהחלט.