הבלוג של אילון

"קנה-אותי-ארקדי" -  אחה"צ במלון דן, ארקדי בדרך לעוד פגישה, אוגוסט מהביל בחוץ, חם, משעמם. "ארקדי, בחייאת ארקדי, אולי תקנה קבוצת כדורגל" מנסה-מגשש אחד מעוזריו. "קבוצה ?" תוהה ארקדי במבטא רוסי כבד, "למה לא ?" וכך נמכרה אחת מספינות הדגל של הכדורגל הישראלי. לו אני אוהד בית"ר, אני קם הבוקר בתקווה מהולה בחשש (ולא בהכרח בסדר הזה). מהצד האחד, ארקדי גיידאמק הוא מיליארדר. ארקדי גיידאמק הוא יעקב שחר, לוני וסמי סגול ביחד. אבל, ארקדי גיידאמק הוא גם האיש שקנה את בית"ר י-ם כלאחר יד. כממתק של אחה"צ מהביל במיוחד (ואני יודע, הייתי אתמול בת"א). בפעם הלפני אחרונה שמישהו קנה את בית"ר בלי לגלות בה יותר מדי עניין, זה נגמר בהתקף לב לאלי גוטמן ובנפילה ספורטיבית שממנה לא מצליחים להתאושש בבית"ר עד היום. רבות דובר וסופר על הקהל של בית"ר. הם כנראה צריכים אחד כמוהם. מין פניג'ל כזה. אני לא לגמרי בטוח שגיידאמק יניח את דעתם מחד. מאידך, מדובר באיש עם המון המון כסף ועם נכונות להשקיע. כמו שזה נראה כרגע, מדובר בדגם של רומן אברמוביץ' בצ'לסי במובן של הנכונות להשקיע בספורט כאמצעי לקבלת לגיטימציה ציבורית רחבה. אני מקווה מאוד שהניסוי ייכשל בכל מה שקשור לבית"ר ויצליח בכל מה שקשור להפועל י-ם כדורסל. שם, אנחנו באמת זקוקים לגיבור חדש.

הבוקר שאחרי – נניח ואתה מיליארדר רוסי שקם בבוקר ומגלה שיש לו קבוצת כדורגל ביד. נניח ואתה עדיין לא לגמרי מבין למה הכנסת את עצמך. נניח ואתה לא לגמרי מודע לרמות החשיפה המטורפות להן תזכה החל מעכשיו. נניח ואתה לא באמת קולט שבכל כמה דקות אתה תקבל שיחה לנייד הפרטי שלך מ"אוהד מודאג" של הקבוצה. נניח את כל זה. מה הדבר הראשון שאתה עושה ? לו אני גיידאמק, הדבר הראשון שאני עושה בבית"ר י-ם הוא מינוי צוות מקצועי יעיל ומאורגן. קודם כל והכי חשוב. מדינתנו הקטנטונת אמנם לא משופעת במנהלי כדורגל מהשורה הראשונה (וגם לא מהשורה השנייה) אבל מנהלים יש מספיק ואחד מהם צריך להיות מתאים למשימה. עקרונית, גם גד זאבי ניסה לעשות את זה ונתקל בהתנגדות חריפה מצד האוהדים. הם רוצים דדש שכזה, שמדבר כורדית כמוהם. אבל, ההבדל העיקרי בין זאבי לגיידאמק הוא כמות הכסף הקיים והנכונות להשקיע אותו. הקמת צוות ניהולי טוב ויעיל לבית"ר ומינוי צוות מקצועי טוב, בחסות הכסף של גיידאמק, יכולה להביא את בית"ר למעמד של מכבי חיפה אם לא יותר. החלום הרטוב של אוהדי בית"ר צריך להיות בערך: הנהלה לוזונית, צוות אימון קשטני וכסף מפוקפק. כמו שזה נראה כרגע, למרבה הצער, החלום שלהם עוד עלול להתגשם.

"התחת של גרנט" – ההפסד הישראלי כל-כך בגמר טורניר אוקראינה מחזיר את הפרופורציות לנבחרת המשעממת של גרנט. אמרתי כבר לפני כמה ימים שאני לא מבין את הביטוי הזה "התחת של גרנט" ועכשיו בחסות ההפסד, אולי גם לא נצטרך לשמוע אותו יותר. אני לא רוצה להתלהם כאחרון הפרשנים ולהתחיל לדבר על בעיה מנטאלית בדקות הסיום וכו'. זה לגיטימי לחטוף שער בדקה ה-88, בעיקר כיוון שמדובר בחלק אינטגרלי מהמשחק (בכלל, איך שחקנים שתמיד מזכירים את קלישאת "המשחק נמשך 90 דקות" וכו' מקפידים לחטוף תמיד בדקה ה- 88 ???), אבל צריך להבין שיש כאן איזו בעיה. אולי מדובר בכושר לקוי שלקראת סוף המשחק הופך להיות קריטי לתהליך קבלת ההחלטות של השחקנים. אולי מדובר במחשבה על הפרמייה שאחרי. איך שלא יהיה, שווה לטפל בזה ואם היה מתקיים בארץ איזשהו תהליך מקצועי יסודי, יכול להיות שהיו מבינים שצריך לטפל בזה החל מהגילאים הנמוכים ביותר. הפסיכולוגיה בספורט חשובה כיום לא פחות מהכושר ומהטכניקה והיא חלק אינטגרלי מהקניית יסודות משחק בריאים. לדור הנוכחי ולזה שאחריו, כנראה שכבר לא יעזור כלום, אבל למען הדורות הבאים, כדי שגם הם לא יצטרכו לגדול על הסיפורים המשעממים ממונדיאל 70'.

אין שוער בעירו – אני לא מבין הרבה, באמת שלא, אבל אם הייתי שחקן הגנה, הייתי מעדיף שוער אמין ופחות מבריק מהממוצע על-פני שוער מבריק עם טעויות שעולות לי בשער אידיוטי אחת לכמה משחקים. ההיבט החשוב ביותר בעבודת השוער הוא האמינות. זו לא רק ההשפעה על שחקני ההגנה אלא ההשפעה על כל מערכי הקבוצה. שחקנים בקבוצה עם שוער אמין מרגישים בטוחים יותר בבואם ליזום פעולות במרכז המגרש, בהפעלת לחץ ובכלל, בכל אספקט של המשחק. ניר דוידוביץ' ודודו אוואט שייכים יותר לזן השוערים המבריקים. הם יכולים לספק הופעות מדהימות ולצידן טעויות מחפירות ומבישות. אני יודע שמדובר בדיעה לא לגמרי פופולרית אבל יכול להיות שבמצב הנוכחי עדיף היה לגרנט לטפח את שביט אלימלך או אוהד כהן כשוערי הנבחרת. אלימלך אמנם לא בכושר שיא כבר כמה עונות אבל את מה שיש לו בידיים לאוואט לעולם כבר לא יהיה (כדורי גובה, למשל) והכי חשוב לגבי אלימלך, הוא אמין. אמין מאד. למעט מקרים נדירים, הוא לא עושה שטויות ולא סופג גולים שגורמים לך למרוט את השיער. גם אוהד כהן מזכיר את אלימלך אם כי הוא לוקה באפרוריות מסוימת (זה בסדר, לא כל אחד צריך להיות שמייכל, בארטז או אוליבר קאן). התמרונים במהלך השנים האחרונות בין אוואט לדוידוביץ' (בגלל הפציעות של דוידוביץ') לא מוסיפות לאף-אחד. לא לשוערים עצמם ועל אחת כמה וכמה לשחקני ההגנה שצריכים לשחק לפניהם.

למה לא אוגנדה ? – טורניר הכנה למשחק נגד שוויץ זה דבר טוב ויפה אבל אני לא לגמרי מבין מה שווה הנסיעה והטורניר אם בניון לא מצטרף (בידיעתו ואישורו של המאמן), בן-חיים עוזב אחרי המשחק הראשון ובלילי עולה בהרכב (למרות שהוא לא יוכל להשתתף נגד שוויץ). מה לעזאזל ההגיון בכל זה ? הרי גרנט לא ישאיר את בניון על הספסל. יוסי הוא בערך ה"באנקר" היחידי בהרכב הנבחרת, אז למה לתרגל את ההרכב בלעדיו ? מה בדיוק הרווח הגדול בזה. המשחק נגד שוויץ הוא בעל חשיבות עצומה ואם לא מתרגלים את ההרכב לקראתו בטורניר הכנה, אז מתי כן ? במלון, לפני המשחק ???

מה הוא עומר ? – העונה עוד לא התחילה ועיתונות הספורט כבר מצאה לה יקיר חדש בדמותו של עומר פרץ, חלוץ הפועל ת"א ובוגר האקדמיה לכדורגל של שטרסבורג. כבנו של ויקי פרץ, חלוץ העבר האגדי, אין ספק שלפרץ יש את הגנים הנכונים כדי להיות חלוץ ענק. כחניך של קשטן בהפועל ת"א, אין ספק שלפרץ יש את הרס"ר שיזכיר לו שהוא קודם כל כדורגלן ורק אח"כ "פה גדול"/דוגמן/בליין. כתוצר של עיתונות הספורט המקומית, אין ספק שיהיה מי שידאג לנסות לחרב לו את הקריירה עוד בטרם החלה. איך שלא יהיה. הוא בהחלט מוסיף עניין לליגה ובינתיים, אני שמח שהוא בהפועל ת"א.

הגיע זמן מכות – לפני כמה ימים הבעתי את התקווה והאמונה שלי שהעונה הקרובה עשויה להיות עונה שווה במיוחד לאור ההתחזקות של מכבי והפועל ת"א. הרכישה של בית"ר ע"י גאיידמק רק מחזקת את האמונה הזו. אבל...לצד התחזיות האופטימיות והתקוות, אני מצטער לומר שכמו שזה נראה כרגע, העונה הקרובה גם הולכת להיות האלימה מכולן. זה לא בהכרח משהו שקשור בספירת הכדורגל שלנו אלא בנו בכלל. אנחנו מדינה אלימה ומושחתת ואין שום סיבה שתרבות הכדורגל תפגר באלימות שלה. אם כבר, המצב צריך להיות הפוך והעונה נקבל לכך את ההוכחה הסופית. העונה עוד לא התחילה וכבר נשרף כליל רכבו של מנהל בני-יהודה (ע"י שחקן שכולם יודעים את זהותו אבל אף-אחד לא עושה לו כלום), הוצת חדר בוולפסון. הדרבי בגביע הטוטו מאיים להפוך לקטטה בגביע הטוטו (אנשים, זה פאקינג גביע הטוטו, מה קורה לכם ?) ואוהדי בית"ר מקבלים עכשיו סיוע מפתיע בדמות סוחר נשק יהודי-רוסי שמעוניין לתרום לקבוצה. זה מתחיל לא טוב ואני מקווה שזה יסתכם רק בזה. שיהיה רק טוב.