הבלוג של אילון

באותו ערב, עשיתי מאמצים עילאיים לשכנע את bgv לבוא אליי לראות סרט. אני לא הולך לפאבים ובתי קפה (מטעמי דיאטה) ובכל הקשור ליציאות, אני מקרה אבוד ולפיכך השתמשתי במיטב התירוצים בארסנל על-מנת שניפגש, כהרגלנו, לראות סרט. זה הצליח. אפילו ממזרה קשוחה שכמותה לא יכולה לעמוד בפני תחנוניי. הלכנו לספרייה, מסתבר שלחוד, כל אחד מאיתנו ראה את רוב מה שהיה לספרייה להציע. בהעדר אופציות אחרות, בחרנו את "איזו מין שכנה". זה לא שלא היו אופציות אחרות בכלל, אבל פשוט רצינו לראות קומדיה, מטומטמת ככל שתהיה.

לו היה מדובר בקומדיה מטומטמת, היינו אומרים ניחא. זה מה שביקשנו לעצמנו וזה מה שקיבלנו. אלא ש"איזו מין שכנה" הוא יותר מקומדיה מטומטמת. מדובר בסרט נוראי. מדובר בסרט מחורבן. זה סרט כל-כך גרוע עד שבשנתיים של רישום דו"חות צפייה, למעט סרטים של עמוס גיתאי, מדובר בסרט הגרוע ביותר שראיתי (במהלך השנתיים האחרונות ראיתי כ-225 סרטים. בדוק). עוד לא מצאתי דרך יצירתית מספיק כדי לתאר עד כמה הסרט הזה גרוע. אסתפק רק בלספר שבפעם הבאה שפגשתי את bgv היא אפילו לא נתנה לי צ'אנס להציע סרט. ישבנו בקופי בין. היה נחמד. ראינו את יעל בר-זוהר.