הבלוג של אילון
"אין כמו עכשיו בשביל לדעת כמה פעם היה טוב" (חבר של עידן עמיאל) |
| 8/2005
דו"ח צפייה: משחקי ילדים - רורי קאלקין, ג'וש פק, טרבור מורגן
"משחקי ילדים" היה אחד מהסרטים שכמעט לקחתי, באותו לילה שבו בחרתי לראות את תאומי הדיסקו. אני מוצא לנכון להזכיר את זה, בעיקר לעצמי, כיוון שבדיעבד, אני חושב שרוב הדברים הטובים שיש לי להגיד על "משחקי ילדים" (ויש לי) נובעים מאותה החלטה שגוייה ומטופשת. כדרמה, ראיתי טובות מ"משחקי ילדים". כסרט בעל דיון מוסרי נתקלתי במעניינים ממנו. ובכל-זאת, בסך הכול הכללי, הצפייה ב"משחקי ילדים" לא מותירה אותך אדיש בלי שהיא מוצאת לנכון לזעזע אותך לגמרי. המסר מאוד ברור, שום דבר לא מוחלט בחיים. הטובים הם לא תמיד הכי טובים והרעים הם לא תמיד רק רעים. יש בהם רבדים נוספים. אני חושב שההגדרה הטובה ביותר ל"משחקי ילדים" תהיה סרט חינוכי. לא במובן הדידקטי הטהור אלא במובן שגורם לך לחשוב. זה סרט על לחץ חברתי והשפעותיו אבל לא תראו בו ילד שמתלבט בקשר לסקס או סמים, אלא בעיקר, ילדים שמנסים לתמרן בין הרגשות הקמאיים ביותר לבין "לעשות-את-הדבר-הנכון". איכשהו, זה אף פעם לא עובד. "משחקי ילדים" מתאר נסיון נקמה של חבורת צעירים בבריון שמתנהג באלימות כלפי אחד מהם. החבורה מורכבת משני אחים, חבריו של האח הגדול וחברתו של הצעיר מבין השניים. כל החבורה מתכנסת על-מנת לארגן נקמה יעילה ולא אלימה במיוחד. העניינים כמובן מסתבכים. ואז מתחילה ההתלבטות, איך לעשות את הדבר הנכון ומהו בכלל. "משחקי ילדים" הוא סרט הבכורה של ג'ייקוב ארון אסטס שמצליח בכשרון רב להיות מושפע מסרטי ילדות אחרים ("אני והחברה" בעיקר) מבלי להעתיק. כדרמה קטנה, "משחקי ילדים" בהחלט שווה את המאמץ. אני באופן אישי נהנתי.
| |
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
