הבלוג של אילון

צפייה בסרט שזכה באוסקר, מקבילה ללראות את מלכת היופי עוברת ברחוב. אתה יכול מהצד האחד להתמסר לה ולהתפעל מכמה שהיא יפה או שאתה יכול להיות כמוני ולהסתכל עליה במבט הכי קטנוני שאפשר ולציין לעצמך בסיפוק ש"במציאות היא בכלל לא משוּ". אני חייב להודות שמצב הצבירה הקטנוני הזה ליווה אותי במהלך הצפייה ב"מיליון דולר בייבי". עוד אני חייב להודות שזה היה לחינם. אני לא יודע אם לסרט שכזה מגיע אוסקר והאמת היא שאף פעם לא הצלחתי להבין את הקריטריונים של האקדמיה ההיא, אבל "מיליון דולר בייבי" הינו דרמה מעולה שבהחלט ראויה לשבחים ולמרות שאני יכול לחלוק על האוסקרים שמורגן פרימן והילארי סוונק לקחו הבייתה, אני בהחלט מקבל את בחירתו של הסרט לטוב ביותר באותה שנה (במיוחד לאור המאמצים של האקדמיה להתעלם בכל שנה מסקורסזה, והפעם, מ"הטייס"). אולמות האיגרוף כבר הצליחו להוציא מתוכם כמה וכמה סרטים אדירים. סיפורים על מתאגרפים גם הם עמוסים בפוטנציאל ספורטיבי/דרמטי מטורף. "מיליון דולר בייבי" הוא לא בהכרח סרט על אגרוף (אם כי אין ספק שזו התמה המרכזית). בעיני הוא סרט על שני אנשים שנאחזים באגרוף כבקרש הצלה וכדבר הנורמאלי היחידי שעוד נשאר. קלינט איסטווד מגלם מאמן אגרוף ובעל Gym שבו מתאמנים מתאגרפים. יש לו בעיות עם אלהים אבל אנחנו לא בדיוק יודעים את המקור שלהן. הוא חי בנתק מהבת שלו אבל גם במקרה הזה אנחנו לא לגמרי מבינים למה. ויש לו את כל המניירות הקלינט איסטוודיות האפשריות. המבט הזועף, הקשיחות וכל שאר הקלינטיאדה. כשהמתאגרף המצליח ביותר שלו עוזב אותו לטובת אמרגן ממולח הוא מתחיל (בהעדר רצון מוחלט) לאמן בחורה בת 31 (שזה מבוגר למדי לאגרוף) שכל שאיפתה בחיים היא להפוך למתאגרפת. ברקע נמצאים הקבועים של ה-Gym ובעיקר מורגן פרימן שלדעתי, עיקר התפקיד שלו בסרט היה לשמש כדמות המספר ולקחת אוסקר הבייתה (פיצוי על זה שלא נתנו לו ב"חומות של תקווה"). בניגוד אולי לרוב המלעיזים, אני דווקא לא ראיתי את "מיליון דולר בייבי" כסרט על אמונה (במובנה הדתי) אלא כסרט על אמונה במובנה הרוחני ביותר. מותר לציין שנהנתי ממנו מאוד ואני ממליץ עליו בכל פה. בכל זאת, לא כל יום יוצא לראות את מלכת היופי ברחוב.