בעוד כשעה וקצת, אם לא תחול תפנית מרעישה, יבוא לסיומו חודש אוגוסט.
בדרך-כלל אני לא מסתדר עם החודש הזה. מותר לי. אני גר במישור החוף. קשה להסתדר עם החודש הזה כשאתה גר במישור החוף. אוגוסוט הזה היה שונה. שונה לגמרי. הוא היה טוב. הוא היה מוזר בצורה הכי טהורה שניתן להעלות על הדעת. היה סבבה של חודש.
כשהייתי ילד אוגוסט איחד בתוכו שורה של ניגודים. הוא אמנם היה חצי מהחופש הגדול אבל הוא היה החצי שהתמעט והלך. החודש שכל יום שעבר בו קירב אותנו לסוף החגיגה הגדולה של הקיץ. וזה ממש לא חשוב שלקראת סוף הקיץ היינו כבר בשעמום טוטאלי. זה ממש לא חשוב. זה גם לא חשוב שהקיץ מבחינתי אף פעם לא היה חגיגה גדולה. בגלל חוסר אמביציה, בגלל חוסר תקציב, בגלל חוסר בכלל. אני ואוגוסט אף פעם לא היינו חברים טובים מדי. ויש גם את המזג אוויר אבל זה נדוש לדבר עליו. כולם סובלים באוגוסט ואם כולם סובלים זה אמנם לא הופך את זה לבסדר, אבל ממילא לאף אחד אין תובנות חדשות להגיד על זה.
אבל אוגוסט הזה היה שונה. פעם ביובל הגורל מזמן לך אוגוסט מוצלח ואם לא יחולו התפתחויות דרמטיות, שלי ייגמר בתוך כמה דקות. אני רק יכול לבקש שספטמבר יהיה סבבה לא פחות ושיעבור בשלום. יש לי משפחה לפגוש ואמריקה לראות ובגדים לקנות. שרק יהיה טוב.