הבלוג של אילון

אתמול הייתה לאורנה יומולדת. היא בת 28.

הכרתי אותה באוניברסיטה לפני כמה שנים ומאז שמרנו על קשר שידע עליות ומורדות והיה בעיקר לא רציף ולא יציב. אחת לכמה זמן אנחנו מדברים בטלפון ומאיימים להיפגש ואיכשהו זה אף פעם לא יוצא. משהו תמיד מתפקשש בדרך. לא דיברנו כמה חודשים ואתמול אמרתי לעצמי שיומולדת זו סיבה טובה לדבר.

היא לא הייתה בבית. ניסיתי פעמיים ומשום מה אפילו לא קיבלתי מזכירה. אחר-כך ניסיתי בפלאפון. קול נשי ענה לי התחלתי לצעוק מזל-טוב וכאלה אבל האשה מהצד השני אמרה לי שהיא לא אורנה ושאורנה החליפה פלאפון. מהקול שלה יכולתי להסיק שאני לא הראשון שעושה את הטעות הזו. לא היה לה את המספר החדש של אורנה ולפיכך התנצלתי כלעומת שבאתי וניסיתי עוד פעם להתקשר לאורנה הבייתה. בשלב הזה הבנתי שעומס הכוונות הטובות שלי נתקל בקיר של שתיקה מהצד השני. בצר לי התקשרתי לבית של הורים של אורנה בבת-ים. יוסף (האבא) נשמע כמי שקם הרגע משינה נעימה כדי להיתקל בחבר-עבר של הבת שלו שנורא צריך את הפלאפון שלה. מדמדומי שנתו הוא מילמל את המספר. הודיתי לו וניתקתי כל עוד נפשי בי. אורנה גם לא ענתה לפלאפון. השארתי הודעה וממש לא הייתי בטוח שאני מתקשר למספר הנכון.

היומולדת של אורנה עבר. היא עכשיו בת 28 ויום. אם מישהו מכם פוגש אותה, ספרו לה שעשיתי הכול כדי להגיד לה מזל-טוב. חשוב לי שהיא תדע.