אני לא מתכוון להתנצל (טוב, אולי קצת). אני גם לא מתחרט. אני פסימי. לפחות בכל מה שקשור לכדורגל. לא האמנתי שנבחרת ישראל תצילח לחלץ תיקו משוויץ והאמנתי ששוויץ תראה טוב יותר. מה זה היה צריך להיות ? במשך כמה חודשים מנפחים לנו את השכל על ההתקדמות שחלה בנבחרת השוויצרית. אתה קורא את השמות, פריי, יאקין, פוגל וכו' וחושב שאתה הולך לפגוש את אחד מהכוחות העולים של הכדורגל באירופה ובסופו של דבר, למעט מקרה אחד או שניים, נבחרת ישראל אפילו לא נזקקה למזל שעזר לה כל-כך יפה בדאבלין. תאמינו לי, שוויץ, סתם נבחרת.
אבל...אם שוויץ סתם נבחרת, הרי שישראל היא נבחרת שירדה לבונקר מטורף מול סתם נבחרת. מתימטית זה לא גורם לישראל להראות טוב. אני אולי מוכן להשתכנע שחלה התקדמות מנטאלית בישראל (ומקווה שצמד המשחקים נגד פארו לא יחזירו אותנו לאחור) אבל עכשיו אני יותר איתן בדעתי, אין סיכוי שישראל תעלה להצלבה, על אחת כמה וכמה תסיים ראשונה. צירופי המקרים רבים מדי מכדי שזה יקרה. כך או כך, לאחר הצפייה במשחק, ישנם כמה נקודות חשובות שברצוני לחדד:
- אחד הנושאים החביבים על עיתונות הספורט בארץ הוא נושא הכדורים הנייחים. אם מהכיוון של השוערים (כשהם יוצאים זה נגמר לא טוב כשהם לא יוצאים זה גם נגמר לא טוב) ואם מהכיוון של ההגנות הישראליות שמשום מה לא מצליחות להסתדר לקראת אחד מהדברים הנפוצים ביותר במשחק הכדורגל, הכדורים הנייחים. משום מה, אף אחד לא מזכיר את העובדה שישראל נהנית מכדורים נייחים. במשחק נגד אירלנד זה היה השער של יחיאל שאלמלא השער של קייסי מהיום, היה ניתן לכנותו בלתי ניתן לשחזור. והיום, קייסי עם "אם כל הפוקסים". בחיים לא תצליחו לכנע אותי שעובדים על התרגיל הזה באימונים. אין מצב שבעולם. אגב, אם באמת נבחרת ישראל עבדה על התרגיל הזה באימונים, הרי שצריך לפטר מיידית את גרנט. זה תרגיל, זה ? זה מקריות שאפילו פול אוסטר לא יכל להמציא טוב יותר. השאלה העיקרית היא: למה כשאנחנו סופגים מכדורים נייחים (ואני מסכים עם אבי רצון שרואה בספיגה מכדורים נייחים כמצב טבעי לחלוטין) זה נחשב לטרגדיה ולעומת זאת כשאנחנו מבקיעים מכדורים נייחים ובפוקסים מטורפים, זה עובר ככה סתם.
- אחת מהקלישאות האהובות על עיתונות הספורט הינה "נסיון". ההוא יש לו נסיון להוא אין נסיון וכן הלאה. אני יותר מאמין ביכולת, בהתעלות וכו'. לפעמים, הנסיון הוא רק תירוץ. כשאשדוד סיימה בתיקו ביתי מרגיז מול דומז'אלה דיברו על העדר הנסיון האירופאי של אשדוד. מה בדיוק רלוונטי העדר הנסיון למשחק הזה ? מה, דומז'אלה היא כזו אימפריה מנוסה באירופה לעומת אשדוד הצנועה ? חשבתי על זה היום בהקשר של בנאדו וחרזי ששברו (יחדיו) את שיא ההופעות בנבחרת ישראל. שתי טעויות ביצעה ההגנה הישראלית ושתיהן שייכות לשחקנים הכי מנוסים שהיו לה אי פעם. בנאדו, 5 דקות מהפתיחה שגה בהרחקה שהוליכה לשער השוויצרי. חרזי, 5 דקות לסיום, טעה בגסות וגרם למהלך שבסופו בעט פריי למשקוף (אולי ההזדמנות היחידה במשחק). הנסיון לא תמיד רלוונטי, על אחת כמה וכמה בזירה הבינלאומית. כדורגל זה כדורגל.
- ואם כבר הזכרתי את הנסיון, שימו לב איך מה שמאפיין את הנבחרת הישראלית זה ההרגל של לא ללמוד כלום. לפני כמה שנים ישראל סיימה בתיקו האכזרי ביותר שיש, מול אוסטריה באיצטדיון ר"ג. שנים ביכו בנבחרת את אובדן העשתונות לקראת סיום המשחק ואת זה שהנבחרת לא העבירה זמן. והנה, היום, 3 דקות לסיום זמן הפציעות ישראל יוצאת להתקפה. חלק מהשחקנים אפילו הצטרפו. במקום לתקוף או לארגן משהו, בנסיון עלוב ופאתטי להעביר זמן, מצליח בניון (נדמה לי) לאבד את הכדור, מה שהוליך להתקפה שוויצרית שיכלה להיות השידור החוזר הפופולרי והאכזרי ביותר של עידן גרנט. למה לא עובדים על הדברים האלה ? בנבחרת בונקריסטית, בזבוז זמן הוא חלק משמעותי מהמשחק. למה את זה לא מלמדים כמו שצריך ?
- טיפ קטן לסיום: היזהרו מעיתונות הספורט של מחר. עלולות להופיע כתבות בסגנון "יכולנו לנצח" וכו'. לא יכולנו. לא היינו קרובים. לא הייתה לנו אף הזדמנות במשחק ובמחצית השנייה רק הסתגרנו מול נבחרת אימפוטנטית. לנצח, לא יכולנו. שלא יעבדו עליכם.
- טעיתי ובגדול.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
