הבלוג של אילון

אהבתי לחיפושיות אינה יודעת מנוח. אני באמת אוהב את הלהקה הזו יותר מכל דבר אחר בעולם. אני יכול להתלונן מהיום ועד שבת על השירים שביטל פול כתב אחרי פירוק הלהקה ועל זה שהביטל הלא נכון נרצח, אבל בסופו של יום, אני יודע שאין על הביטלס פשוט אין. אתמול פורסם ב - Ynet מעין "עימות" בין גבע קרא-עוז לבועז כהן כשנושא החיפושיות עמד במרכזו. גבע קרא-עוז אמור היה לייצג את הצד שמאס ובחל בביטלס ובועז כהן אמור היה לייצג את שאר העולם. למי שהחמיץ, הנה הלינק:

http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-2823388,00.html

גבע קרא-עוז החליט מסיבות שאינן ממש מובנות לי להתנכל לזכרם של הביטלס וזאת למרות שהוא עצמו לא כל-כך מאמין בצורך האמיתי לעשות את זה: "לא שהמוזיקה לא מיוחדת, מקורית ונפלאה. אבל באופן אישי, נמאס לי ממנה". כלומר, כל ההצדקה לביקורת של גבע קרא-עוז נובעת מזה שנמאס לו מהביטלס. יפה. אחר-כך הוא ממשיך וטוען שהביטלס היו, בעצם, להקת פופ ושהם בעיקר היו קיטשים ולא הגיעו למקומות שאליהם הגיעו למשל ה-Velvet underground. בנקודה הזו, לדעתי, קרא-עוז, טועה לחלוטין. זה לא שהביטלס לא היו פופיים ו/או קיטשיים אלא שקודם כל אין בזה כל דבר רע כל עוד זה נעשה ברמה נאותה (ואפילו קרא-עוז יסכים עם הטיעון הזה). דבר שני הטיעון הזה עומד בסתירה לעובדה שהוא עצמו מכנה את המוזיקה שלהם כ"מיוחדת, מקורית ונפלאה" ובעיקר, קרא-עוז מפספס בהיבט החשוב ביותר: כיום, זו לא חוכמה גדולה לקרוא לביטלס פופיים וקיטשיים כיוון שעברו 34 שנים מאז שהחברה האלה נפגשו לנגן יחד בפעם האחרונה. בטווח הזמן הזה עברו על עולם המוזיקה הרבה שינויים והתפתחויות. חלקם טובים יותר, חלקם טובים פחות אלא שההשפעה של הביטלס על כל אותם שינויים היא עצומה. זו אמנם קלישאה מארץ הקלישאות אבל אין מנוס מלהכיר בכך שהמוזיקה בת-ימינו לא הייתה נשמעת כפי שהיא נשמעת אלמלא הביטלס. לטעמי, מעבר לשירים הנפלאים שהם כתבו, ומעבר לכל היבט אחר שקשור בלהקה הזו, היא נחשבת לגדולה ביותר בראש ובראשונה בגלל ההשפעה שלה על עולם המוזיקה בכל היבטיו. החל מדרכי כתיבת השיר, תהליך ההפקה, טכניקות ההקלטה (שאת חלקן לא ניתן לשחזר אפילו היום) וכלה בשיווק שלהם, הביטלס שימשו כדוגמה לכל מי שבא אחריהם (אפילו הכשלון המסחרי שלהם ב Apple עדיין מהווה אות ומופת לכל מי שבא אחריהם, איך לא להקים חברת הפקה בעצמך). ההיסטוריונים החדשים של הסוציולוגיה הישראלית עסוקים בלנתח את ארועי מלחמת 48' בפרמטרים הנהוגים היום. הטעות הגדולה ביותר שלהם היא שתפיסות העולם שהיו נהוגות אז אינן רלוונטיות לגבי היום. כך גם קרא-עוז. עד לביטלס, מושג הפופ כמעט ולא היה קיים. גם אם החלטנו שהביטלס היו הכי פופיים שאפשר (טיעון שאני לא מסכים איתו מכל וכל) עדיין, חשוב לזכור שבפרמטרים של שנות השישים הביטלס לא היו פופיים כלל ועיקר. גם ה - Velvet underground לא היו נחשבים לבועטים כל-כך אלמלא היו את הביטלס שיגדירו אותם (ושוב, כל זאת בהנחה ואנחנו מקבלים את הטיעון שהם אכן היו פופיים). אגב, המשיכה של קרא-עוז ל - Velvet underground היא ברורה. הלהקה הזו יצאה כנגד דברים רבים שייצגה אותה תקופה במוזיקה. לו ריד פעם צוטט כמי ששונא את כל ההיפיים ששרו על שלום ואהבה בזמן שהם סבלו בניו-יורק. הכול טוב ויפה אלא שהאזנה לשיר כמו Who loves the sun ששרה אותה מחתרת קטיפה מגלה שגם לריד ושאר החברה הייתה בהחלט גישה פופית לפעמים. There she goes ודומיו רק מחזקים את הרושם הזה. נכון שלמחתרת היו הרבה רגעים אפלים, מיוחדים וקודרים. טקסטים נוקבים, הגשה ייחודית וגישה שונה לחלוטין אבל לטעמי, קרא-עוז נהנה להשתמש ב - Velvet underground כדוגמה, כיוון שבמהלך פעילותה (והכוונה היא לחלק השני של שנות השישים ולא לכל ההמשכים המוזרים שהיו ללהקה הזו אח"כ), הלהקה "זכתה " לכשלונות מסחריים צורבים. עולם המוזיקה נחלק למבקרים אובייקטיבים ומבקרים אבישי מתיה-ים שבזים לכל מה שמצליח מסחרית. מבחינתם הצלחה מסחרית או קבלת האומן ע"י ההמון עלולה לסמן את הסרת תו התקן ממנו והעברתו לנכשל האחר. הדיון על הקשר בין איכות והצלחה מסחרית הוא ארוך ומייגע ולא אגרר אליו עכשיו אבל אני בהחלט לא חושב שהביטלס ראויים לביקורת ותיוג כקיטש ופופ בגלל שמעבר למוזיקה הנפלאה שלהם הם גם עשו כמה לירות בדרך.  קרא-עוז טוען "חשוב שתהיה אופוזיציה" ובמקרה הזה אני נאלץ לשאול, למה ???

למה חשוב שתהיה אופוזיציה ???

תחשבו על זה, יש איזשהו נזק בזה שהביטלס נחשבים כגדולים מכולם. הקונצנזוס הוא לא דבר רע בהכרח. הרי אם גם קרא-עוז מסכים שהמוזיקה שלהם היא מיוחדת וגו' אז מה בדיוק הבעיה ??

האם נפשו של קרא-עוז היא כל-כך מסוכסכת עד כדי כך שהוא נאלץ לחפש בנרות אחר סיבות להתנגד לקונצנזוס למרות שהוא בעצמו מאמין שהקונצנזוס הוא סביב תופעה כל-כך "מיוחדת, מקורית ונפלאה" כמו המוזיקה של הביטלס.

אגב, מהטיעון הרביעי של קרא-עוז "כי הם לא באמת היו מורדים" אני מוכן להתעלם. קרא-עוז מן הסתם היה צריך למצוא חמש סיבות ומצא את הפילר המטופש הזה. זה לא נכון עובדתית, זה לא קשור למה שהביטלס עשו בימי הפוסט-ביטלס שלהם (האם את ההשפעה של הסמית'ס על המוזיקה אתה גם תבדוק לפי אלבומי הסולו שמוריסי הוציא בלי מאר ???? האם חוסר ההצלחה של בלאק פרנסיס, או איך שהוא לא קורא לעצמו היום, הוא רלוונטי למה שהוא עשה בימיו כפיקסי ??? אתה לא באמת חושב ככה, מר קרא-עוז) ובעיקר, למה לעזאזל השתרשה הנורמה שלפיה "מרד" הוא דרך להעריך את מה שהאומן עושה. אתה לא חייב למרוד במוסכמות כדי לעשות מוזיקה איכותית. אתה לכל היותר תיחשב כמי שלא חידש דבר, אבל גם לכתוב אחלה שירים שבעולם זה לא כל-כך פשוט. יובל גורביץ', יקיר מבקרי השוליים, כותב בסה"כ הכללי שירי רוק פופיים. הטקסטים שלו (טובים ככל שיהיו) הם לא הכי חדשניים שבעולם, ההגשה שלו צרודה למדי (בוא לא נבלבל בין צרידות לייחודיות) ובכ"ז המכלול כולו הוא מעניין. 

הביטלס לטעמי היו הלהקה הגדולה ביותר בהיסטוריה. הם גם היו אחת מהתופעות המוזיקליות הגדולות בהיסטוריה. (קלישאה): ההיסטוריה של המוזיקה באמת נחלקת ללפניהם ואחריהם. אם תרצו הרי שהביטלס הם הדוגמה המוחצת ביותר לשילוב בין איכות להצלחה מסחרית. אם תרצו הרי שהביטלס הם הדוגמה לסינרגיה ששני יוצרים מוכשרים כמו ג'ון ופול הצליחו להפיק. יכול להיות שההצלחה שלהם הייתה פונקציה של מזל ומומנטום. יכול להיות שלהגיד ש"אלמלא הביטלס המוזיקה היום הייתה נראית אחרת לגמרי" זו קלישאה נבובה לחלוטין. ובכ"ז אם הייתי קרא-עוז, הטיעון העיקרי (ואולי אפילו היחידי) שבו הייתי משתמש הוא שגדולתם של הביטלס וההסכמה על כך שהם הדבר החשוב ביותר שקרה למוזיקה, מצלה על התרומה של גורמים אחרים להתפתחות של המוזיקה. אנחנו כל-כך עסוקים בלהלל ולשבח את הביטלס עד שאנחנו שוכחים לפעמים שהם לא פעלו בחלל ריק ושבחלק מהזמן הם נתנו לעצמם להיות מושפעים מדברים שקרו ממש על-ידם.

הייתי רוצה לוותר לקרא-עוז ולהניח שהטור הזה שלו נבע בעיקר מדרישה של העורכים ב - Ynet ולא מדברים שהוא ממש-ממש מאמין בהם. דבר נוסף, כל מעריצי הלהקה (ואני בכללם) צריכים קצת יותר להירגע בעניין הביטלס. הם היו מספיק גדולים כדי שגם כתבה של קרא-עוז לא תשנה את מעמדם בסולם ההיסטוריה.

"בואנה ג'ורג', שמעת מה קרא-עוז המניוק הזה אמר עלינו ???"