הבלוג של אילון

אני יושב ומנסה לשחזר מתי ואיפה "מזימות זרות" התברבר כל-כך ולא לגמרי מצליח. בתיאוריה הוא נשמע טוב, במעשי הוא היה סביר מינוס ובכל-זאת מבורבר לחלוטין. זה נאו-מותחן. מותחן ללא מותחן. יש גם כאלה. מותחנים שעסוקים בעיקר בלטמטם אותך, בגיבורים שנמאסים עלייך מהר למדי (וזה די נדיר כשאת הסרט נושאים בגאווה שון פן וניקול קידמן, שניים מהיותר אהובים עליי) ובאי בהירות. אני מצטרף בפה מלא להמלצה של "עין הדג" אפשר לוותר על הליכה לקולנוע (לא שזה רלוונטי, הסרט בן כמה חודשים) ואפילו אפשר לדלג על הצפייה ב-DVD. זה לא מבאס אבל זה סתם לא נחוץ. במקור זה נשמע כמו רעיון טוב, מתורגמנית מיוסרת בבניין האו"ם (קידמן) שומעת במקרה על מזימה להתנקש בחיי מנהיג אפריקאי של מדינה פיקטיבית שעתיד להישפט בהאג כפושע מלחמה. שון פן מגיע בתור איש ה-FBI המיוסר שאמור לאבטח את המנהיג, לחקור את ניקול ולהתייסר באובדנותיו הפרטיים. באווירה המיוסרת הזו, לא פלא שאפילו קת'רין קיניר נראית סובלת (מה שלא קורה לה בד"כ). והאמת היא שחבל. ממש חבל. הפוטנציאל נשפך בסרט הזה מכל הכיוונים ואלי בעצם זו הבעיה. התאמצות יתר לסבך איפה שלא לגמרי צריך. יודעים מה ? במחשבה שנייה, אפילו כדאי לוותר.