בדרך כלל אני מאוד אוהב את איל ברקוביץ'. ועולה לי במאמצים להגיד את זה.לא קל לי להודות בסימפטיה למי שבחר מיוזמתו לשחק עבור מכבי ת"א ובכ"ז - זה לא שלא המטרתי עליו קללות בדרבי שהלכתי לראות אבל עקרונית אני אוהב אותו.האהדה לברקוביץ' נובעת מהתנהגות שבדרך כלל, בחיי היום-יום אני ממש לא אוהב. ההתנהגול של האנשים ה"אמיתיים".;אלו שמשוללים כל מחסום לפה ולמחשבה וחושבים שיש לקדש את ה"אמיתיות". אני לא מאמין בזה. ממש לא. אנשים לא יכלו לחיות בחברה במשך כל-כך הרבה שנים אם כולם היו "אמיתיים" ולפעמים צריך לשים מסום לפה. לא כל אחד מעוניין לשמוע כל הגיג, דיעה או תובנה. באמת שלא.
אבל, מה שנתפס כמטרד בחיי היום-יום יכול להפוך למרענן למדי בתחום הכדורגל ועל אחת כמה וכמה באחיו החורג והפחות מוצלח, הכדורגל הישראלי. ברקוביץ', מעבר להיותו כדורגלן מוכשר ומחונן ברמות על, הוא משב הרוח המרענן של הכדורגל. הוא אומר הכול, על כולם, כל הזמן. לרוב זה מעניין. ברקוביץ' תקף את גרנט ובאותה נשימה ביקש לחזור לנבחרת. זו התנהגות "אמיתית". בניגוד לעדת המתחנפים המקצועיים של גרנט (כולל נמני ובניון) ברקוביץ' אומר את האמת. אז נכון, לא נעים לשמוע שהמאמן הלאומי (כמה בזיון הצליח גרנט להוסיף לתואר הזה בתקופה כל-כך קצרה) הוא שקרן. באמת לא נעים, אבל מהצד האחר, טוב שיש מי שאומר את זה ולא מפחד מחרון אפו או מעדת התוכעס-לייקרים שמלווים את אברם. בקטע הזה אני מוריד את הכובע בפני ברקוביץ'. אלא שבאותו ראיון ובאותה נשימה ממש הוא מצליח להרוס הכול. ואולי זה בעצם הסיפור האמיתי של ברקוביץ'. אפשר להוקיר אותו על כך שהוא אומר את האמת בתחום המזוייף הזה של הכדורגל הישראלי, אבל אפשר לגנות אותו על כך שבדומה לברקוביץ' מפורסם אחר מתחום הספורט, הוא לוקה באהבה עצמית. אם יבקשו, ברקוביץ' מוכן כבר היום לפרוש מכדורגל ולאמן את הנבחרת. מי יבקש ? למה הוא בכלל אומר דבר כזה. איזה ידע יש לו בתור מאמן ? במה הוא יותר טוב מקשטן, שפיגל, שום או שאר המועמדים ? למה ברקוביץ' לא מבין שמשפט כזה, הורס במחי משפט את הרושם שנוצר מדבריו הקודמים והחשובים. באופן אישי אני יודע את התשובה. ברקוביץ' לא מבין כשם שאוחנה לא מבין (ולכן זה לא מפתיע שהשניים התקוטטו לא אחת). ההערכה העצמית העצומה של ברקוביץ' כלפי עצמו לא מספיקה. היא אולי עזרה לו ככדורגלן וכאיש עסקים אבל לא כמאמן. אני לא חושב שקשיחות שנובעת מאהבה עצמית גדולה כל-כך יכולה לעבור אצל שחקנים. על אחת כמה וכמה אצל אחיהם החורגים, השחקנים הישראליים.
והנה, במקום שיתנהל דיון רציני סביבה הדברים שברקוביץ' אמר על גרנט והמשמעות שלהם (ובניגוד לדעת חנפנים מקצועיים אין להתאחדות שום סיבה או סמכות להעניש את ברקוביץ', הוא לא חייב להם כלום) מגיעה אלת המזל המפורסמת של גרנט ומצילה אותו שוב. במקום לעסוק במשרת מאמן הנבחרת עכשיו כולם מתעסקים בזה שברקוביץ' לא הורכב ב-11 וכתוצאה מכך לא הגיע לאימון.
תהרגו אותי אם אני מבין על מה חשב ברקוביץ'. אני מבין שהוא נפגע ואני מבין שקשה לו אבל זה בשום פנים ואופן לא מצדיק אי הגעה לאימון. בשום פנים ואופן. ההתנהגות של איל במקרה הזה נעה בין מטופשת (במקרה הטוב) לתמוהה (במקרה הקצת פחות טוב). מה הוא קיווה להשיג באי-הגעה לאימון ? מחאה ?
הרי עכשיו העיתונות שממילא רודפת את מכבי ת"א מתחילת העונה תרדוף אותה עוד יותר בתקווה לזעזע את המערכת וליצור משברים (אם הקבוצה הייתה משחקת יותר טוב אז העיתונות הייתה יכולה להתעסק במאבק האליפות מול חיפה. בהעדר תחרות, כל מה שנשאר זה הפיקנטריה ומזה, אפשר לייצר בשפע..)
ובלי כל קשר לעלבון של האי-הרכבה ב-11, עכשיו, כל תשומת הלב תופנה לצד הקלוקל באישיותו של ברקוביץ' ולא למה שהוא אמר ולמה הוא אמר. ועל זה, אין אלא להצטער.
אם אני להוט למצוא אשם (למעט ברקוביץ' עצמו), הרי שזהו ניר קלינגר. נכון, כמאמן, קלינגר לא חייב לברקוביץ' כלום, אבל, בקבוצה עטורת כוכבים כמכבי ת"א, בעלת איזונים כל-כך שבירים ועדינים, קלינגר היה צריך לחשוב על העלבון של ברקוביץ' (וזה עדיין לא מצדיק את האי הגעה לאימון) וליידע אותו מראש שהוא לא בהרכב. הוא לא חייב לו את זה, הוא כנראה היה חייב את זה רק לעצמו.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
