אם צריך לחפש את הרגע בו סרטים מסוגו של "רעש לבן" הפכו למעיקים, הרי שניתן לאתר אותו בהצלחה של סרטים דוגמת "מטריקס". אולי אני נטפל לסרט הלא נכון אבל נדמה לי ש"מטריקס" היה הסרט הראשון שבו רעיון כל-כך קלוש הפך לבסיס לתיאוריות ותיאוריות קונספירציה וסחף אחריו הרבה מאמינים וסתם משועממים. זה לא ש"רעש לבן" יזכה לאפקט זהה או אפילו דומה אבל בדומה לשאר אחיו בז'אנר המותחנים/אימה של השנים האחרונות, יוצרי הסרט הלבישו תיאוריה שלמה על רעיון קלוש במקרה הטוב וסביבה תפרו (בצורה לא לגמרי מוצלחת) סרט שלם. להגיד שזה עגום במקרה הטוב יהיה אנדרסטייטמנט. זה לא כל-כך מפחיד, זה לא כל-כך מותח ובערך באמצע הסרט, הבנתי שזה גם לא כל-כך מעניין. הסוף המחופף רק תרם לאכזבה מהסרט. וחבל. מייקל קיטון אחלה שחקן וסיפור המסגרת מכיל בתוכו פוטנציאל רב: קיטון הוא אדריכל מצליח שאשתו נהרגת בתאונה. אחרי מותה הוא מקבל כל מיני סימנים, כביכול מהעולם שמעבר. במקבל יוצר עמו קשר איש מעט תמהוני מעט דומה-לפיטר-יוסטינוב שטוען שיש למתים דרך ליצור איתנו קשר, דרך הטלוויזיה או הרדיו. בקיצור, זה נשמע מבטיח, אבל מפה זה רק הולך ומדרדר. קיטון עוד נאבק לשמור על כבודו של הסרט אבל המסכן בודד במערכה. אין מה לעשות. עדיף לוותר.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
