לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה

הבלוג של אילון


"אין כמו עכשיו בשביל לדעת כמה פעם היה טוב" (חבר של עידן עמיאל)

כינוי: 

בן: 48

ICQ: 399273987 

תמונה





מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


<<    נובמבר 2005    >>
אבגדהוש
  12345
6789101112
13141516171819
20212223242526
27282930   

 
הבלוג חבר בטבעות:
 
11/2005

דו"ח צפייה: עמוק במים - ביל מאריי, אוון וילסון, קייט בלאנשט


לא קל עם ווס אנדרסון. ממש לא קל.

לפני 3-4 שנים ראיתי את "משפחת טננבאום" ולא התחברתי. מהצד האחד לא אהבתי אבל מהצד האחר לאורך כל הסרט, ובעיקר אחריו, הרגשתי כאילו אני מחמיץ משהו מאוד מהותי. ואולי זאת הבעיה העיקרית עם סרטים של ווס אנדרסון. הוא מין במאי כזה שמבקרים מאוד אוהבים אבל הקהל הממוצע לא תמיד מצליח להתחבר אליו. החוויה המתקנת הגיעה בדמות "המירוץ לצמרת של מקס פישר" (Rushmore במקור). הנוכחות של ביל מאריי שנראה כמי שנתפר לגלם דמות בסרט של אנדרסון הצליחה לתקן אצלי את הרושם הקלוקל שנוצר כלפי אנדרסון. "עמוק במים" גרם לי לרגרסיה קלה ברגשות החמים כלפי אנדרסון ובעקבותייה החלטתי לסגור מעגל בצפייה חוזרת ב"משפחת טננבאום". תאמינו או לא, הפעם ממש נהניתי מהסרט. וזאת בעצם הבעיה עם אנדרסון. שלושת הסרטים לעיל הם קומדיות, אבל הם בטח לא קומדיות במובן המקובל. הוא במאי מאוד מיוחד, אנדרסון והדמויות של מאוד מיוחדות. זה בערך כמו טרנטינו אבל פחות קומוניקטיבי. זה לא מפתיע שאנדרסון אהוד בד"כ על המבקרים. אם אני רואה סרט של ווס אנדרסון בעיניים של צופה ממוצע אני אולי צוחק. לפרקים. אני אולי לא מבואס לגמרי אבל המון פעמים אני תוהה מה הוא רוצה ממני. מבקר קולנוע, לעומת זאת, שנאלץ לתמרן את הקריירה שלו בין סרטים בינוניים במקרה הטוב לסרטים רעים במקרה הסביר, יימצא המון נחמה באנדרסון. הוא מיוחד, אבל מיוחד טוב שכזה. "עמוק במים" הוא דווקא הפחות מוצלח מבין שלושת הסרטים של אנדרסון שראיתי אבל מבחינתי הוא היה שווה בהחלט ולכן אני ממליץ עליו. אני ממש לא בטוח שהוא יידבר לכל אחד וזה לא בגלל שאני מתיימר להגיד שמצאתי את הקוד שיפצח את הסרטים של אנדרסון אלא בגלל שאני יותר סבלני. ישנם כמה שיחוקים בסרט (הפורטוגזי ששר דייוויד בואי למשל) שרק בשבילם המאמץ שווה. ואגב, הקונפורמיסט צדק. הרגע של The way I feel inside הוא אחד המרגשים שראיתי לאחרונה. בים הסרקזם שלו, אנדרסון מצליח לנפק רגע שכזה. העלילה בקצרצרה: סטיב זיסו (מאריי) הוא חוקר אוקיינוסים (א-לה ז'אק קוסטו) שנמצא בשלבי הירידה של הקריירה העניפה שלו. הוא יוצא למסע נקמה בכריש שכנראה טרף למוות את שותפו כשהוא מלווה בעיתונאית חטטנית, אישתו המנוכרת (אנג'ליקה יוסטון ההולכת ומשתבחת) ובמי שאמור להיות בנו (אוון וילסון). אני אישית אהבתי לראות את זה ונהניתי, אני לא בטוח שזה יקרה לכל אחד. ביל מאריי ענק. הוא אמנם חוזר על השטיקים הקבועים שלו יותר מדי פעמים וביותר מדי סרטים אבל אם זה עובד.....



נכתב על ידי , 6/11/2005 18:18   בקטגוריות קולנוע וכאלה  
הצג תגובות    הוסף תגובה   2 הפניות לכאן   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט



הבלוג משוייך לקטגוריות: החיים כמשל , תרשו לי להעיר , 30 פלוס
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לאילון אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על אילון ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2024 © עמותת ישראבלוג (ע"ר)