הבלוג של אילון

הגעתי לראות את "הקפיצה הגדולה" די במקרה. ראיתי קטע מהסרט באיזו הרצאה מעניינת לפני "בחברה טובה" הנפלא, כמה שבועות מאוחר יותר נתקלתי בו בספריית הוידאו, ראיתי את השם של האחים כהן על העטיפה האחורית (תו-תקן) ולמשך שעה לפחות, הייתי משוכנע שמדובר בסרט חדש שלהם. ובכן, מדובר בסרט משנת 94', הסרט האחרון שרובינס עשה לפני "חומות של תקווה" המופלא. עקרונית, לא סבלתי במיוחד במהלך הצפייה, אבל אין ספק שראיתי סרטים טובים ממנו מצד כל הנוגעים בדבר (רובינס, פול ניומן ובעיקר האחים כהן). יכל להיות טוב יותר. הנימה המורבידית הקבועה והאקסנטריות הקלילה שמלווה את האחים כהן באשר יילכו קיימת גם כאן, ולמי שאוהב את הסגנון הזה ועדיין לא ראה את "הקפיצה הגדולה" בהחלט שווה לדגום את הסרט (בתנאי שבאים בלי ציפיות גדולות מדי). מי שאוהב סרטים על תרבות התאגידים (הגם שמדובר בגירסה מוקדמת יותר של אמריקה החזירית שאנחנו רואים בד"כ בסרטים מהסוג הזה) גם יצליח למצוא עניין בסרט. לעלילה בקצרה: התאבדותו של ווארינג האדסאקר, ראש "תעשיות האדסאקר" המשגשגות מתאבד ויו"ר מועצת המנהלים סידני מאסברגר (ניומן) ממנה במקומו טמבל חביב, נורוויל בארנס (רובינס) מתוך מטרה לדרדר את החברה ע"מ שיהיה ניתן לרכוש את מניותיה בזול. בארנס כמובן מפתיע בתפקידו וממציא את ההולה-הופ וכל זה תחת עיניה הבוחנות של איימי ארצ'ר (לי), עיתונאית מסרטים-של-פעם שחושדת במה שמתרחש בחברה. יש הרבה רגעים חמודים בסרט וסה"כ אווירה חיובית. כיוון שמדובר בסרט ישן, אפשר בהחלט לוותר עליו בה במידה. שווה לזכור: מהסרט הזה טים רובינס המשיך ל"חומות של תקווה", והאחים כהן המשיכו ל"פארגו" , ביג לבובסקי" ו"אחי, איפה אתה". כנראה ש"הקפיצה הגדולה" עשתה להם רק טוב.