הבלוג של אילון

בשיר המקורי של 10cc השורה הבאה היא "I love it", כלומר, "אני לא מחבב רגאיי, אני אוהב אותו". אלא שאני, בניגוד ל - 10cc באמת לא אוהב רגאיי. זה התחיל מגיל מאוד צעיר ונמשך, לפעמים יותר ולפעמים פחות, עד לעצם ימינו אנו. כשאני אומר שאני לא אוהב רגאיי, אני לא מתכוון למוזיקה עצמה. בזמנו אח שלי החזיק קסטה של the best of של בוב מארלי ודווקא די אהבתי חלק מהשירים (הייתי בן 10 כשהוא הסביר לי את המילים של Buffalo soldiers). שמעתי כמה שירים של תומר יוסף והחזות העממית וגם אותם אהבתי. אני אוהב לשמוע קאליפסו (כשיוצא לי) ועוד מוזיקות מהסוג הזה (מאותה משפחה) כך שלא מדובר במשהו מוזיקלי. אני שונא רגאיי בגלל ההייפ/טרנדיות/וייב שנוצר סביבו. לפני כמה שנים באחת מחופשות המולדת שלו, יצא לאח שלי לראות פרסומת של "ספרינג" (אח שלי מככב היום בפוסט שלא בטובתו או באשמתו). בסוף הפרסומת (שהייתה כולה, כמובן, בקצב הרגאיי) רואים את סנדי בר רוקדת על אי-תנועה במה שנראה כמו לב ת"א עם בחור שחור עם ראסטות ארוכות ובלי חולצה. אני זוכר שאח שלי שאל אותי "מה התפקיד שלו שם ??? למה הוא רלוונטי בפרסומת הזו ??? הוא מייצג את הקוליות ????" והאמת היא שלא ידעתי מה לענות. כל גישת הטוני-ריי הזאת היא סתמית בעיניי. אין לי מושג למה זה טוב. Honest. למה כושי עם ראסטות שרוקד על אי-תנועה אמור להיות קול ??? למה ??? אגב, אני חושב שחלק מחוסר האהדה שלי לרגאיי קשור לשנאת האפרו והראסטות שיש לי. אני לא מרובע וביום טוב יש לי שיער ארוך יחסית (וגם ביום פחות טוב עדיין השער שלי ארוך) אבל מאז שראיתי את הוידיואים של סימפלי רד בתחילת שנות התשעים ושמתי לב שהשיער המדובלל והראסטה-לייק של מייק האקנל גורמים לו להראות בעיקר מצחין הבנתי שראסטות זה רע. ואפרו פשוט נראה מגוחך בעיניי. אני יכול להבין את הצורך האופנתי/חברתי שהיה לשחורים בשנות השבעים שגרם להם לגדל אפרו מכובד ואימתני כאמצעי ביטוי. זה בסדר. אני לא מבין למה תומר יוסף/קוואמי-דה-לה-פוקס וכו' צריכים את המגדל הזה על הראש. ובכלל, כפי שודאי שמתם לב, אני בז לטרנדים העלק-קוליים האלה שרגאיי, לטעמי, משתייך אליהם.  אמנם הרגאיי יכולה להיות מוזיקה שמחה וכיפית אבל אני חושב שהיא נופחה למימדים  גדולים מדי. יכולתי להמשיך לא לאהוב רגאיי לעוד הרבה שנים בלי לטרוח לספר על זה אבל אתמול פשוט קרה משהו שהצית בי את חדוות השנאה.

נסעתי באוטו, בלילה, מאוחר, ושמעתי באחד מהאוספים שהכנתי לעצמי את הפתיחה של Pass the dutchie של מיוזיקל יות'. אין לי מושג מה הילדון ההוא אומר שם. אני מניח שאף פעם לא אדע. אבל הפתיחה הזו של השיר נכנסת מבחינתי לפנתאון הרגעים המעצבנים ביותר שקיימים במוזיקה (שם היא תפגוש את שלמה גרוניך ומתי כספי, את הסקאטמן עליו השלום, את יפה ירקוני, חלקים ניכרים מגל ה R&B הנוכחי ועוד). מזל שהיה לילה וכביש ריק והעצבים לא גרמו לי לעשות תאונה. אז הנה, אני שונא רגאיי. אני יודע שזו לא דעה פופולרית ושאסור לשנוא רק לשם השנאה ובכל-זאת, אני שונא רגאיי.