הבלוג של אילון

גם אם מתחשבים בציפיות הנחותות מראש שיש כלפי הז'אנר הקולנועי של קומדיות רומנטיות (ככל שהשנים עוברות מתברר ש"כשהארי פגש את סאלי" היה החריג ולא המייצג) עדיין "איך להיפטר..." הוא בעייתי בהחלט או בקיצור, סרט לא טוב. את קייט הדסון אני לא מחבב. בתחילת הדרך היא עוד הייתה נסבלת אבל בסרט הנוכחי היא פשוט מלאה במניירות המעצבנות של אמא שלה (גולדי הון) שאותן אף-פעם לא אהבתי. מת'יו מקונוהיי דווקא בסדר גמור, זו בהחלט לא אשמתו, אבל גם הוא ייצטרך לנער את הקריירה שלו בקרוב ולהחליט האם הוא הולך להיות גדול מהחיים או שמא הוא ייסתפק בשאריות התפקידים שטום הנקס יהיה זקן מדי לגלם ושיואן מקגרגור לא יירצה לקחת.

העלילה של הסרט היא אחת מהצפויות בשנים האחרונות. אנדי (הדסון) היא עיתונאית עלק-רצינית ואמביציוזית שעובדת במין "לאשה" שכזה. היא רוצה לכתוב על דברים חשובים אבל הבוסית שלה לא כל-כך רוצה. בעקבות פרידה של אחת העובדות במגזין (שנראה כמו הפרסומות המעפנות לדייאט קולה) אנדי צריכה לכתוב טור על איך לגרום לבחור להיפטר ממנה תוך 10 ימים. בתור קורבן נבחר בנג'מין, אלא שגם הוא מסתיר סוד קטן. בנג'מין הוא פרסומאי שע"מ לשכנע סוחר יהלומים להפקיד בידיו את הקמפיין שלו, אמור להראות כיצד כל בחורה תתאהב בו במרוצת עשרה ימים. זה צפוי ולא מצחיק כמו שזה נשמע. לא תאמינו מה קורה בסוף: הם מתאהבים ואנדי מרגישה לא נעים וכו'. הסצינות המצחיקות בכלל לא מצחיקות. האמריקנה מסריחה למרחקים והניו-יורקיות הזו שחקה את עצמה ב"חברים".

אפשר ורצוי לוותר. לאוהדיו המסורים של הז'אנר ולמי שמסוגל לשאת את קייט הדסון יותר מעשר דקות ברציפות.

אל תתנו לחיוך להטעות אתכם. היא מעצבנת בדיוק כמו שסיפרתי !!!