כרגע סיימתי לקרוא את "הנעלמים". במשך השבוע האחרון הספר הזה ליווה אותי, התקדמתי כל יום מעט וביומיים האחרונים במקום להתעסק במה שאני באמת צריך, פשוט קראתי את הספר. נעזוב את זה שעלילת הספר מתרכזת באזור מנהטן/ניו ג'רזי החביב עליי במיוחד. נעזוב את זה שהיו רגעים יאיר-לפידיים בספר (מין זחיחות בלתי נתפסת של הכותב). ונעזוב גם את זה שחלקים מסוימים בעילהל היו ברורים למדי עוד לפני ההתחלה. עזבנו את שלושת האלמנטים האלה ונשארנו עם ספר מתח משובח, אופייני לזמננו אנו. טוויסטים בעלילה, הרבה נפתולים ותפניות ותחושה של סרט. גיבור מודרני בעלילה מודרנית שמדי פעם מבצע גיחות א-לה פילם נואר לביבים של העיר הגדולה. בדומה ליצירות רבות אחרות, גם הספר של קובן מצליח להאיר באור מפוקפק-משהו את חיי הפרברים הכל-כך מפורסמים של אמריקה. בניגוד ליצירות אחרות, הוא לא מאפשר לנו ללמוד על הפרברים מהסאב טקסט אלא דוחף לנו את זה ישר בפנים. ההתפוררות של הפרברים כפי שאפשר לראות אותה ב"חמש ילדות יפות" של סופיה קופולה או בסרטים של טוד סולונדז. אבל חוץ מהפרברים יש כאן ספר מתח מומלץ בהחלט. לאוהדי הז'אנר מדובר ממש בפנינה. אני הולך לשבור את הקריאה האינטנסיבית בהליכה של כמה קילומטרים. בפרברים של חולון שמתפוררים לא רע בעצמם. המלצה חמה.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
