הבלוג של אילון

היום חגגתי יום הולדת 30. קצת קשה לי להאמין שאני אומר את זה. זה נשמע כל כך הרבה. 30...ממש מוגזם. כשהייתי ילד קטן קיוויתי להחזיק מעמד עד 24. רציתי לראות איך תראה שנת 2000. התפללתי לאלוהים שיעזור לי להגיע למילניום הבא (למרות שאז לא קראנו לזה מילניום אלא סתם שנת 2000) והוא עזר. והנה עברו 6 שנים ואני בן 30. ממש ממש 30.

החלפת קידומת היא הזדמנות מצוינת להסתכל על העשור שעבר. זו הדרך האישית והסובייקטיבית ביותר לעשות סיכום עשור. אני חושב שאם אני צריך לבחור את האירוע המשמעותי ביותר בחיי במהלך העשור האחרון אני אבחר בזה שאחי נסע לארה"ב והשתקע שם. אין מה לעשות. הנסיעה של אלוני השפיעה על החיים שלי לטוב ולרע. קשה לדעת איך היו נראים החיים אלמלא הנסיעה הזו. העדרו של אלוני שינה לחלוטין את מערכת היחסים שלי עם הורים שלי ושינה לטובה את מערכת היחסים שלי עם אלוני. ובסופו של יום, עד שאני מקים לי משפחה משלי, אמא ואבא שלי, אלוני וגיסתי ושלושת המלאכים המקסימים שלהם הם הכי קרובים אליי. ובכלל, היה עשור שופע. ולמרות שלכאורה הוא סבב סביב אותם אנשים יקרים לי מאוד, הוא היה עשור מעניין. הצלחתי להגשים בו חלומות ילדות, עשיתי תואר, הייתי בחו"ל. יצאתי, חזרתי, לפעמים היו מים חמים ולפעמים לא. העיקר שאני מסיים את העשור הזה כשאני מחייך. וזה הכי חשוב. אני מחייך. ולא שזה כל כך קל. לגורל יש את הדינמיקה המוזרה שלו והיא לא תמיד תואמת את הציפיות שלי. יש הרבה אתגרים בדרך, אבל אני מחייך. הביאוהם לכאן. אני מאחל לעצמי שהחיוך הזה לא ימחק לעולם. ושאת הקידומת הבאה אני אחליף בחברת אשתי וילדיי (או לפחות אחד). שישמור אותנו האלוהים (ואנחנו נדאג לכל השאר). עשור נפלא לכולם.