הבלוג של אילון

ביום שישי בלילה, אחרי שהאורחים הלכו הבייתה ואחרי שניקיתי את הכל (טוב, כמעט את הכל..) ניגשתי לאינטרנט ובדקתי מה עולל העולם בכמה שעות שבהן לא השגחתי בו. שום דבר מיוחד, למעט ידיעה אחת בשולי חדשות הספורט, ידיעה שהצליחה לעשות לי מצב-רוח מאוד מאוד טוב לדקה וחצי לפחות וגם קצת אחר-כך: רובי פאולר חוזר לליברפול. נכון, רובי פאולר הוא לא מה שהוא היה פעם אבל בוא נודה על האמת, גם אף אחד מאיתנו הוא לא מה שהוא היה פעם. לפאולר יש (או לפחות הייתה) את הכריZמה ששמורה לכוכבים תוצרת-בית שצצים פעם בדור. אם לקחת דוגמה מישראל, אפשר לדרג את הקירבה של פאולר לאוהדי ליברפול כדרגה אחת מתחת לנאמנות של נמני (כואב לי להגיד על נמני מילים טובות אבל מה ששלו שלו) לאוהדי מכבי. פאולר התחיל את דרכו כאוהד אברטון שהיא היריבה העירונית המרה של ליברפול, אבל מרגע שהצטרף לליברפול הוא לא ראה אחרת מלבדה. הוא גדל להיות אייאן ראש הבא ואלמלא מייקל אוואן שבא מיד אחריו, האימפקט שלו על ההיסטוריה של ליברפול יכל להיות משמעותי יותר. מה שהיה חסר לפאולר זה מומנטום (למרות שגם בתחום הזה, אוואן פיספס יותר ממנו). פאולר שיחק בליברפול בין 93' ל 2001 ואלו היו ללא ספק השנים הגרועות ביותר של הקבוצה. למרות מאגר כשרונות עצום, ליברפול לא הצליחה לזכות בתואר וגרוע מכך, היא נאלצה לצפות בעיניים כלות איך התואר נודד כל שנה לאולד טראפורד לקבוצתו השחצנית של סיר אלכס. פאולר וחבריו לקבוצה נודעו אז בתור הספייס בויז. הם היו טובים בכדורגל אבל טובים עוד יותר בלהשתכר ביחד ובלא לנצל את הפוטנציאל שלהם. פאולר אמנם כבש בצרורות אבל אף-פעם זה לא עזר לזכייה בתואר משמעותי. מה שכן, הקהל אהב אותו. הוא היה משלהם. באחד המשחקים הוא חשף כתובת על חולצה שתמכה במאבק של פועלי איגוד הנמלים או משהו בסגנון. הקהל של ליברפול לא היה צריך יותר. ולמרות ששנת 2001 הייתה שנת המיני טרבל של ליברפול, ולמרות שהקהל כל כך אהב אותו (ואולי בעצם בגלל זה), ליברפול (ובעיקר הוייה) מכרה את פאולר ללידס תמורת 12 מיליון ליש"ט. בדיעבד, מדובר בעיסקת המאה מבחינת ליברפול. פאולר התברבש בלידס, נפצע ובמעט שהוא שיחק הוא לא הציג יכולת טובה. ליברפול פינתה יותר מקום למייקל אוואן להתבטא והוייה הדיח מהקבוצה עוד שביב של יצירתיות וברק. כולם היו מרוצים. חוץ מפאולר, כנראה. מלידס פאולר עבר למנצ'סטר סיטי ובשנים האחרונות הוא התחיל את הדעיכה המצערת של הקריירה שלו. מצערת כי חבל לראות בחור שבגיל 27 מתחיל להתנהג כמו חלוץ על סף הפנסייה.

שלשום נתבשרתי שהוא חוזר לקבוצה, בהעברה חופשית. עכשיו הוא יהיה מס' 11. אין לי מושג מה פאולר יכול לתת לליברפול וכמה הוא יכול לתרום להקתפה שממילא משופעת בכשרון ובאנשים צעירים ממנו. קראוץ' הגמלוני, מוריינטס, סיסה, לואיס גרסיה וסינמה-פונגול מפארים ממילא את הקאדר של ליברפול, אני לא ממש רואה מתי פאולר יישחק. מה שבטוח זה שהוא יתן את הנשמה יותר מכל אחד מהם ושהקהל של ליברפול ישמח לראות אותו יותר משהוא ישמח לראות כל אחד אחר. שיהיה בהצלחה רובי we sure can use it.