הבלוג של אילון

הפסיכופט המתורבת ערך סקר לגבי מה היא הטרילוגיה הטובה ביותר בכל הזמנים. הופתעתי לגלות שלמרות היומרנות הרבה ממנה אני סובל, רוב הטרילוגיות שראיתי (מבין כל אלו שהוא ציין) היו מתחום הבידור הקל (בחזרה לעתיד, אוסטין פאוורס וכו'). זה רק גרם לי להבין יותר עד כמה יש לי חסך בכל הקשור לקולנוע ועד כמה השנים שבהן כמעט ולא ראיתי סרטים (חלק הארי של שנות התשעים) גובות את מחירן היום כשאין לי מספיק זמן לראות את כל מה שאני באמת רוצה. בכל מקרה, להלן התגובה שרשמתי לפסיכופט המתורבת (אני יודע שזה נורא לא קול לצטט את עצמי אבל זו הפעם הראשונה בה אני רושם תגובה שמגיעה עד ל - 1000 תווים):

אז ככה: הטרילוגיה האהובה עליי ביותר בכל הזמנים ובכלל היא "בחזרה לעתיד". החל בסימפטיה אותה אני רוכש למייקל ג'יי פוקס וכלה בנושא המסע בזמן כפי שהוא מוצג בסרט הזה. מבריק, פשוט מבריק. זמקיס הצליח לגרום להדיוטות שכמותי לדוש שעות על גבי שעות בלופים שיש בעלילה ובמסע בזמן. אני מכיר את הסרטים האלו בע"פ וילדותיים ככל שיהיו אני עדיין אוהב אותם עד אין קץ. במקום השני אני ממקם את "מת לחיות". לא נעים להודות אבל שוב מדובר בסימפטיה לכוכב הסרט. מאז ימי "בלשים בלילה" אני נמנה על אוהדיו של ברוס וויליס. הסרטים עצמם הם הצורה האכילה ביותר של סרטי פעולה לאנשים שכמוני שאינם אוהדים את הז'אנר ולמרות שברוס וויליס מתעקש לגלם את האמריקאי הפטריוט והכל-יכול (גישה מתנשאת שאני לא כל-כך מעריך) הוא עדיין שומר על מידה בלתי-מבוטלת של חן בגילום הדמות. במקום השלישי, אוסטין פאוורס. מעבר לכישרון העצום של מייק מיירס כמבצע, ניתן לראות שהסרט נעשה מתוך אהבה עצומה לתרבות האנגלית לדורותיה ולכל סרטי ג'יימס בונד. פארודיה שנעשית מתוך אהבה כל-כך גדולה תמיד תיראה טובה יותר מסתם פארודיה שבאה ללעוג ותו לא.

עד כאן התגובה. כמובן שאם היה קצת יותר מקום הייתי מפרט עוד יותר על איך ולמה אני אוהב את הטרילוגיות האלה דווקא. לסיום אני רק רוצה לציין שאחת משלוש הטרילוגיות האהובות עליי היא דווקא הטרילוגיה התל-אביבית של אורי זוהר (מציצים - עיניים גדולות - הצילו את המציל) שהביאה לידי ביטוי את הכשרון של האיש המעניין ההוא ואת שלל ההשפעות הקולנועיות שלו. כיוון שהטרילוגיה ההיא לא הופיעה ברשימה וכיוון שלא רציתי להצטייר כטראבל-מייקר בבלוג שכן, ויתרתי. אני איש מקסים.....

עברו כמה דקות, והנה אני ממשיך את ההתדיינות עם הפסיכופט המתורבת והפעם בשאלה, מהי טרילוגיה.

מהי טרילוגיה ?
לדעתי טרילוגיה היא בראש ובראשונה שלישייה של סרטים שמאוגדת בקשר רעיוני ושיש ביניהם המשכיות. לדוגמה: בחזרה לעתיד היא טרילוגיה. רוברט זמקיס יכול להגיד עד 2015 שהוא לא חשב שהסרט הראשון בסידרה יצליח אבל ברגע שהוא שם את הדוק ואת מרטי בתוך המכונת זמן בסוף החלק הראשון, זה מעיד על ההמשכיות שהוא ניסה ליצור. וזה מה שלמעשה קרה: בחזרה לעתיד היא סידרה של שלושה סרטים שמאוגדים בקשר רעיוני ושהעלילה של השלישי מרפררת לדברים שקרו בסרט הראשון ולהיפך. זו טרילוגיה. מת לחיות או אוסטין פאוורס הם לא טרילוגיות. ההצלחה של מת לחיות הראשון הביאה להפקה של השני והשלישי. למרות שבסרט השלישי יש התייחסות לסרט הראשון, העלילה של שני הסרטים אינה קשורה. בכל סרט ג'ון מקליין עומד בפני סכנות אחרות. ולראייה, בשנת 2005 יצא החלק הרביעי בסידרת מת לחיות, מה שמבטל אותו כטרילוגיה. גם אוסטין פאוורס עובר בכל סרט עלילות שאינן קשורות בהכרח לסרט הראשון. הגיבורים הם אותם גיבורים והכול למעשה נראה אותו דבר אבל אין קשר בעלילות. אגב, גם אוסטין פאוורס עומד בפני הפקה של סרט רביעי.

בדוגמה הישראלית, אורי זוהר או אסי דיין (החיים על-פי אגפא - שמיכה חשמלית ושמה משה - מר באום) הרי שדיין מנצח בנקודות. יכול להיות שאורי זוהר התכוון ליצור טרילוגיה אי-שם בשנות השבעים אבל לדעתי ההתייחסות לשלושת הסרטים (מציצים, עיניים גדולות והצילו את המציל) כטרילוגיה נובעת מתוקף זה שבמרכזם עומדת דמותו של זוהר (פעם בתפקיד גוטה ופעם בתפקיד בני פורמן ופעם בתפקיד מציל שובב) כמי שעובר משברי גיל השלושים-ארבעים ביחס לעצמו ולסביבה. במקרה הזה הרי שיש קשר רעיוני בין שלושת הסרטים אבל חשוב לזכור שגם הסרטים שזוהר ביים לפני מציצים (ובעיקר, התרנגול) מציגים גבר שנמצא במשבר בחיי הנישואין או בחיים בכלל ומוצא את הפתרון לכך בהתהוללות או שבירת מוסכמות חברתיות וכל זאת על רקע תל-אביב הדקדנטית (הרי זה בדיוק מה שטופול עושה בתרנגול - מתגרש, מזיין, מנצל, משתמש וזורק). לפיכך, למרות הקשר הרעיוני המובהק בין שלושת הסרטים של זוהר, אין לדעתי מנוס מלקבוע שעיקר תהילתם כטרילוגיה נובעת מנסיבות חייו של במאי וכוכב הסרטים הללו (כבר במהלך הפקת "הצילו את המציל" היה זוהר בעיצומם של תהליכי החזרה בתשובה וזהו למעשה הסרט החילוני האחרון שהוא עשה). עשרים שנה אחר-כך, חזר אסי דיין על התרגיל הקולנועי של זוהר. גם הוא הציג שלושה סרטים אלא שהפעם העלילות והגיבורים של הסרטים היו שונים לחלוטין. למרות שגיבורי "שמיכה חשמלית" הופיעו בתפקיד הפרענקים ב"החיים על-פי אגפא" הרי שאין הרבה קשר בין השניים (ולראייה: בחיים על-פי אגפא, השלושה נהרגים בסצינת הסיום, למרות כל זאת הם חוזרים לתחייה לכבוד שמיכה חשמלית). אסי דיין יצר, במרוצת 4-5 שנים, שלושה סרטים שמתרחשים בתל-אביב. אין פשוט מלקרוא להם טרילוגיה.

ישנה טרילוגיה אופציונלית נוספת. אם דובר קוסאשווילי יעשה את הבלתי יאומן ויפיק את סרטו הבא כך שהוא יסביר נקודות אפלות ב"מתנה משמיים" ויצליח לחבר אותו ל"חתונה מאוחרת" זו תהיה טרילוגיה מדהימה.